Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 76

הדח אן «עע מומי יציפו להם', ונס השמץ מנה׳, אן בחאוחם לצעוד נמסילח מנ*י ודלן הארן יחלק להס ולכן כל יגיעתכס לשור היא, ולריק כל עמל ידיכם, כי אס המעטני להסין ה!רע, נס צמחיו לא •רנו, ואן זעיר שש זעיר שס •ענו ויצמיח׳, ,וירןוח ושדופויז קדים" כשבילי חלום פרעה, לא למחמד עיניס, ולא ישמח-לש שאדם, לא למשע נפש. ולא לשובע המה. — ועמוק עמוק בלב הילד, זיע יקל שצדקה הכימו, "מככב אלהיט חרוס על הלוחוח" האמונה והדה על ליה לנו עמוק החרס׳, למען אס יגדל ויהיה לנער או יגיעו ימי נערוח בחן והילד יוצא חלצין, נין שאון רחיים והמיס החבל ישים מצעדיו אשר ,og כפור וקול ההמוני, ילדי שיא בני החבל,!מזימדזיהס, ןהו רוח סופה וקערה חאווה הם מדוכיהס וחשוקוחיהם הנשדזהוה, במארב יארונו, להשחיח, ולאבד בל לנש הצדקה והמקד מלבש, המה יעמדו לימינו ויהיו לו למג; ומחקה, וכמלאן מנין, — החנון ימ׳ נעירס יגן עליהם באברוח כנפיו. כי הנה •דיל׳! בירכי פעמיו באין החיים, על נל מצעדיו רשח מונצח לרגליו, ונפח ’וקשים מקרים אין מקפל, ^ליו •שורי. משחיה לי יציב׳, ללכדו נלשסם, פעם נחון שאי; המולה, רעש וקער הזמן עח, ענני עישחה פנטי העח, שמי מייחו יקדירו, ופעם ביום צח ונעים עח שמש הצלחה; עליי מופיע, חשלח עליו קיי זירה, ובכל עח אשר לילי מכשול ׳אבני נגן> יפצעו לרגלי׳, וצרה ולחן •דבאוהו יפגיש בו רשע; המשמיס, ויחעהו באמרו: ״ס; לי הנפש והרכוש קח 'לן* ״אפתח T:sh כל שערי הצלחה, בכבוי והדר אעערן ,אחיל לפנין כל נחיניח, אשר "ליקר וגדולה יובילו אן' אח הנפש לי עזוב" וכל משמניה ניבן ״•מלאי' — כה ידבר במלקח לשוני, וימשכה• 5לשחו, בהראותו לנגד עינו, על מקילות יישר וצדקה חוקר וכפן, ועל דרכיו שפעה עושי ושובע באי; מחקור דגר, פה בוז וקלון, ושם כביד וחהלה פאר יהיר, פה צרה לחן ועוני ושק דיור ומיגוה, ואין לא •מעיו קרקוליו / והחס יד המשעה ברכיו לא ׳כשלו, אם זרעי הציקה והאמינה לא הנו עול מזק ואמין שורש בקרב לבו ונסכו? אן אם מפין החפון נפשכם, אשר דבריכם בקרב לב הילד יחדרו ייכונו וברשיהס בקרנו •סובבו אשר לנצח לא ימושו, "כדרבונות ומקמרוח נעועוה“ אז גס אמר• פיכם מבטן ר נ פ ו ח. לבבכם יניעו, ,דברים היוצאים מן הלב, נננקיס אל הלב“ אס על קיושח האמונה, סעופנה אמרוחיכס, אז חן חולק נשפחוחינם ינייכש נופת חעופנה, ובלב רגש וחמים חיברו, ואז נס רנשוחיו בחוזק יד בקרנו יתעוררו — כנחל שוטן> אשי ■חגטשו מימיו, ומרוח קופה יסער גליו •יעשו ויהודי, דבריכם מעל לשונכם יזרימו זיק• להבה •ורו אמרי פיכם בלבם. ונפעיש, חפוצן לשונן כל לב קלע ׳ברגש קידש מקרבני אהבו! אלם, אשר על מזבח הצדקה , חינרי, ואן אז דבריכם לההוס לבבם יאסרו, ובעמקי נפשם ׳קיננו, כ• הדברים, אשר לא ממקור ההרגשוה יביע׳, אן על לוח הזכרי! •׳וחקי, ובחדרי לבב לא יבואו, יצא כקולם קול «הדברים היוצאים מן הלב* בקהלם לא חימד*ננייש, כי הוא מיהר׳ הנפש נוגע ונקרבה הודה ישמיע ,ו ש נ נ ח פ לבנין" בהוד שפסה התורה הדבר. ומל זה •אמר הזוהר : "כד׳א* חצין, "שנונים' דנעי נר נש לחדד׳ מיל׳, דאוריהא לנריה כחרב א ׳איה שננא בהרי שעריה, בגין 7< עול לי חיויא יא.־ ולא ׳שהכה לניס .נטפשיחא" כחרב חיה נעל פיפיוס הדברים משסחוהיכס ןזולו, למען בקרב הנפש פנימה יחדרו, אם על שדת הלדקה ירעיש!" יחים- על אמריהיכם אז אש מחלקחח, אש הבועית בקנה יגש לב עמוק, חבער נקרנמו, ותזיזי ניצלים כברקים •פיצו, ואס על אדמה י ציה ושממה, החטאה רשע וזדון יטיפו מלין, אז התועבה, והבוז כי האמר להם, יתוו הו על פניך, ודבר ן נכונים ונמרצים יהיו, כ׳ זה היא רעה מול• אשר פרצה במדבר• זמננו, אשי בפלג מינריח־הם, אן אח מעט משיה הרעייניה והסעיפים •שיקקי. ימלמי נאוה ררנשוה אן קצה מהם ירוו, נרפו ידיהם, להוציא יעיין סלם מבירות נשברים, שרעפי מחשבותיכם, לא יכילו המים, קלן> בם, אן שנר ברוח אמרותיה®, ונצולע עלי משענה קנה רצון רעיון ריח יפקע/עד אשר ראשו ישבר ויהיה למשחה אשר בחדרי לבב עוד לא יביא בם. — "עשאוז• בנין ככנור" הקינן התורה *) אן ככנור ונבל, בקול זמרתם יצלצל נגינחם ישמחו לבבכם, גני יחשבו;,. אולם לא! לא! י נבוכים המה במדבר מחשביה זרו רעיוני הפל לשעשוע ועונג, למען •העלקו בה, לא נהנה לבניכם. — הקיאו מקוה העלטה מעל פניהם, למען לא •לכו בחוסן ואפילה ידעו ויבינו אה חעידהם ומחוז חפצם על• התבל ארצה, הראו נהם חיי האדם עלי האימה, תבניה מראיהה, עם תעודתם פה, לממן ידעו המערה אשר מליח נקרא:. — «אח אשד יבוא נאש, תעבירו *) דוד נענש מל שאמר: זמירות היו לי חיקין.