Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 75

- 16 יעה רומו אן אמר מדון ומרינה, והשני אן שנאה ואינה, המאשים אש לגגו, אשל כבארות נשנריס לא יכילו המיס, רגש הנדיבה לא יכילי, ומהרה ימס מנול!הרו, אש רעהו הטיבו, יחשדו ישכחהו, האחד יחרוש אהנה האדם על לוח לנו, רגשוח ’ארוח יטע בארגו, למען 'אל לו להאר־נ הלי נחו וראשיה און נפשו על מזבח אושר עמיהו, והשני אן לרדוף אחל י חועלחו, להפיא זממו, ’אלפהו, מהאחד מיס חיים האמה והאמונה האלו, ומהשני כחש וכזב, למיח וחנופה, וכן ירג מספל רעוה המיזם עלי האדמה, ומוט המשולש, רכשוה הלב, סעיפי לעיונים, וחוקות הנפש במהרה ינתק, ואיש מאחיו יפרדו, ואז אך ניד המארה והזמן, נחן המשרה, לאספם ימד, ולהורותם הדרן אשר ילכו נו, ואן על'פיהם אז •שאו ויבואו, ולמען הסיר הרעה הזאה ממין ולגל •נקשו ינלם גמצודה רשתה, תעמול בכל נששן .בפין ובלבבך לעשותו. נקי מיל עון כי יהיו מחשנוחיך, הצדקה והמסד הנצור על דל שפהין, ואל הסן בכל מעשיך שמן מוס ודופי, יראת א לחים תכונן נלנך, ועל כל דרכיך היא סנחן וחאשרך, ואותה השימה לנזר תפארה לכל מפעלי ידיך, ושפעת ברכה אשל מבטן החנון •ניע לא ימוש לנצח מארג לב בנין, ועי כלוה שלית חייהם עלי התבל ארצה ועתה נשים נא לגני, להדריככם הלאה על מסילה יושר החנון, לממן תדעו א ן להפיץ הזרע על תלמי לב הילד, כי כניה מאוד עבודתה ותיגע נפש האדם מרוב העמל, אפר •עמוס עלי צוארו. — נטרם יזרע הזורע אח שיתו, יפתח וישדר אואה, נמהרש החרש, והוסר ממנה כל קוץ ודרדר, כן גם לא. יקפוץ ידו, להמעיט 'הזרע להפיצו גרגרים אחדים, זעיר שם זעיר שם, ואן במליא מפנים ׳פזרהו על תלמיה, ואן אז כשחולים הנטועים נגן רוה עלי ינלי מים, כן נם יעלו ויינו. "זורע הרבה יקצור הרגה' אולם גם עמוק עמוק ננטן האימה השימהו, תסחירהו במעמקי רחם הורהו, למען •מצא מג;ומאסה מהכפור וקרח לבל ׳שמימנו, ולא •שאנו רוח סופה וקערה, עת יהמה בשאון, ופנולת מיס כבירים לא יגיחו, עת הטניס ברקיע השמים, נשם מטרות עוז יריקו על הארץ, ואם לא חסרתם ינר מכל אלה , שלו ושאנן תפקדו ניד אל מעשי .ידיכם, הנותן גשם ואור יום נעתם, ואך נו תשימו מחסה עוז, מבטח לבבכם, "כי עוני אימתו ישבע לסם■ האיש אשר לא •רפת, לא ירעב, ״נוצר תאנה יאכל פריה" זה משפע הזורע. — _ ועתה נבחין נא ונראה אס הרעיונות האלה לא יסחעפו, וחסת משיגי הם גם דברינו היום לא יסתירו: "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסי נירו לכם ניר ועת לירוש את י' " יקרא נביא אלהיס, תלמי לב הילדות והשחרות תעזקו ,ותסקלו, סרש תחישי אותם, והשוו פניהנו, בטרם הזרע עליהם תפיצו, אולם הידעתם נמה יטהרו? נ המש ל, ידידי! - ובניהם אשר לא ישמעו, ילמדו ליראה את י' "וגם הבנים אשר עוד צפון לנס מהשכיל, גס אותם אל בית אלהים תביאו, למטן "ילמדו ליראה את י' י אשרו נדרן לבבכם, ועשו טוב, פנו כל מסילה , אשר נה ידרכו כפית רגליכם מקוץ ודרדר הטון רשע וזדון, כל ימי חייכם עלי התבל ארצה, למען אן שכיות החמדה, ס" מעושר, מעוטר, בעטרת מפארת הצדקה והחשד, ממעשים טונים וישרים, המיצאים חן בעיני יושב שמים, יתראו לעינימו, הביאום במקום אשר שם ד‘ יפאר, ויתרומם תהלחו, וכל אשר יראו עיניהם, נמו נעט נרזל על לוח לבם ימרת, ואז יפתחו דלתי רוחם לישא ברכה מאת הלימודים הנבונים והקדושים, אשר תחלקו להם גבינה, ונשמחה ומדות יקחו מכם את תרומת הזרעים המצמיחים אושר חייתם. — אולם, אן במלוא ספנים ובלב שלם נעלב ונביקר, זרע הקודם אל קרבם הפיצו, ולא בצמצום עתוהס ללימוד הדח, חמודו אל חיקם, ואף לא לשעות ולרגעים תחלקו אותם, אן ״והגית נו יומם ולילה•׳ זה חוק נאמן הוא. — מבטן החיים תצא האמונה והיא חמשל נו, הקדמונים הבינו בזה, וחמלו: הראשונים שעשו חורתן קבע מןלאכתן ארעי, א״וא נתקימה בידם, האחרונים שעשו מלאכתן קבע, "ותורת; ארעי, א״וא לא נתקיימה נידם׳ הראשונים אשר יקל מכל סגולת היתה בעיניהם התורה, ואן דב^ המוסרי, להשלים רוסס ונפשם, שמו למטרת חייתם, ויד קנינס ומלאכתם לאסוף הו; ולקבוץ עושר, היחה באחרונה, לכן ידיהם גס שניהם השיגו, אולם האחרונים אח ק נ י נ ס שמו לפקודתם עני האדמה, והתורה היתה להם לתפל, לכן דרכם לא תצליחו, וגס שניהם מהם נאבדו. — גבולי הדח, אנשי תואמי לב, תומכיה נעז ימין רוסס ויאזרו מיל לפני כל משטין ומפריע, לנעור כרם האמונה , לנל יהיס גדרן ולא יעל עלית_שמיר ישית — לא בזמננו ימצאו, כי מורי הילדים, בכירי כחית נפשם •כלו למשחית נקשרו אותם טל כסא הלימוד כל היום, וטול קבל למודים רבים אין מספר יעמיקו עלי שכמם, וגשם נדבות לימון 6*