Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 74

74 ימים רגים עברו עלינו, מלאי יגון ואנסה, אשר היגר לעכל דע, קנוא אל גהה הנושם, גן הסכמה והמדע, מש אשר מול לחזן ועוני, אכפה על צוארינו, ושנט הרשע מעה זדון פוהס, סרב נוקמהו סרג שנאה וקנאה הדה שכלה ננו,' ומוסרוה היגון אסרי ידי לוסנו, ומצי שגע הזמן, גדרו לנו כל נשיב, והגבילו לנו כל מבוא אך נמסד אלהיני אשר לא עזג אוסנו מעולם, ולא מש סקדו מאסנו, הסב גלגל הזמן לנו לעונה, אשי כל ערפלי הסכלוה והנערוה שמש הציוויליזאציאן במששניס עלעו, הוסרו, נפססו לנו שערי ביס הסכמה ואדי׳ השנונה, והוסר מכל מסילה, אשל עקנוהיהס אליהם יובילו, סל צור מכשול וכל אבן ננן>, וכל סכמה ומדע, וכל מלאכה ומססר, ניד בסירהנו נסוגה. לכן אם אשם, בל ששימו מעצור לפעמי רגלי הילד, מלצעוד הלאה עלי הדרך אשר נפשו ורצוני גמלי ועלי המסלה אשר'הכנוס רוסו סקלו, כי לא שעודה כל העם להיוה אנשי מדע ומביני דעה, היא, ,נא כולה עלמא דינה גמייא* ולא יד כל איש שמלאו לבה; בהיכל המדע. לשרש בקודש, כי גם, על המופשי אמן, ומלאכה ענודה רוס ד' נסה, וגס המה מידו נבראו ,זה יאמר לד' אני, וזה •בשוב •דו לד'" זה נשנע פיו בעוז מדבריו, ובריס שפשיו אלחים יפאר, וזה ניצירי ידיו, ובמעשי מלאכה מסשנס, ,שמס זנולן נצאהך, ויששכר נאהלך, לב זנולן •גיל וישמש נצאחו נמוך המולה ושאון ההנל, ויששכר ישאב מן סדוה ועונג, ממעין מיס ס״ם מעין פעול ושיו אשר יפעל נסהראהלו, ושניהם נענעם ונהכנומיהם שם ד׳ יפארו, וסעודה שניהם לפעול רצון אלהי נהנל. — לבן ידידי! ,אל מסטאו בילד" מה רנוה פעמים ראה ראינו, אנוש אשר •קשו אה לננט, לנהל אס בניהם אך אסרי חפצם ורצונם, ויוליכו אוסס על• כשיבוש עקלקלוה, ופל דרכים אבלים, הדורים ומעקפים, סרולים וקוצים כסוסים, שהולים סביבם מידי הכנוסיהם, ויורידו אוהם לבאר ■שה הסננוס וחנערוס. — ,אין האדם לומד אלא ממקום שלנו ספן" אך מבאר המדע, אשר נפשו נמרה ישאג האדם מי הנונהו ואם אש המרינה נין רוא. האדם, וטנעו, מציסו, ואשי קו מישור אשר נידה, מצעדי רגלו בל הכונו, כנפי רומו סרפינה, וקרסוליו •מוטו, ומה רב היגון והאנמה אשר יכבידו עול על צואריכס, אם בניכם יגדלו ויבינו לאשורם, ויראו בי בסיי נקשה ונפסל העבירו שנומיהס, וכל כסוה רומם, על אדמה לא פורים אספק ואבדו, ומטאש סייהם המקולקל, והנשסס, עליכם •גולו, עוכרי מיישם ננס יכירו וגס אמר שאספו אל אנוהיבס, ועפר בשרכם יבס:, עליכם ממש יזעק׳, על בי בכל אהנש לבבכם יוצרי יגונם ועמלם עלי ההבל ארצה הייסם. לכן נלי דעה והשכל היטב על אשריה בניבם בל הכריעו, ואך מען הדעה השהול נגן עדן, גן סכמה לב המכעיס והנבונים פרי עצה ומוסר שקמו, ונאורים והומים, אשר על לב היודע׳ דעה, ששאלו, המבינים "לסנוך לנער על ס׳ דרכו" אשר גם באסריה ימיו ממנו לא ימוש. — עוד דגר עליכם ידיו׳! לא •פקד מדברינו היום, "שדך לא הזרע כלאים' הוא מוק ומשפט אשר מזק ואמין נקשר על לב אכר היהודי, נזרעים שונים, ונמינים נבדלים אשר לא מבען אמד •צאו, שלמי שדך לא שזרע, כי כל אסד מקום וממיס מנירו •גרע, וכל אמד, אס האדווה, אשר מיד הטבע לי שמלק שלם "רשינה, ואין אסר עמו. ואשם הורים יקרים I אם מגמה ספצכם, לאסיןז הסס כנפי ריס בניכם, דפס וכשרון, לפעול טוב ולעשוה גדולוש עלי ההבל, אז בל סריצהס והמנילוהס נמוש רומם ופעולהס, אך אל מערה אמה, אשר להשיגה נעזר הכגושם וכשרונוהם, הנדס הטבע לסעודהם, יפנו פניהם, כל סלקי , הסמך ׳ששוו בסבלי השכמה ’מדיו •שקשרו ויהלכדו, ונמוסרוה ערך השיווי יהסברו, אשה אל אסומה, וכל קוי זוהר ■הסכמה אשר למודים יקרים עליהם יקלכו, אך אל מרכז אמד •אספו. לקמי ניס הספר ורמוה מנהג דרכי •ושר, למשל בעיניהם כלם איש אש רעהו יעזורו להדריכם הלאה עלי דרך השלמוה. "לא הזרע כרמך כלאים פן הוקדש המלאה" נם המאמר הזה משכונה לב האדם ידני אל הזרע זרעי למודים סונים בלב בניך, ני נזר המנוך אז חללה. — __ כי להמש ולהלימוד, פער• לב הילד נפשסו, ושניהם זרע נאמן בקרנו יפיצו, ומה רע ׳ ומר היא, אם פניהם ׳שנגדו ולא ישמיו, אם האחי ישים מעצור למו נמל שוטן! השוקסו ויסיר יוס הגאוה -סדרי לבנו, ופסילי הפכוה יטע בקרנו, והשני אך ’’קוצים כסומים, סירים ומרולים, רום לבב וגאון, המוך האווס נססשוה ישנים נקרב רוסו, ונלעיןז המושך והאופל •עטפהו האמד במים סיים, הדה והאמונה נפשו ירוה, והשני ברוש פסניס הספק, ורוס החפשיח בלי מחג החנונה. אשר כשני רקני; בסבלי אמשש הדס יערוק!, האחד ילמדהו סדר ומערבה •שרה לקו כל פעולדזיי, והשני אך צלמוס ולא סדרים, מבוכה ומהומה «במן האמד יניעו צדקה ןסקד, ומהשני, חטא־ז וזיון, האסד סמלה וחנינה ילמדהו, לבל