Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 67

קמח יקראל כי מגר לתוקב;עלית לא יאמרו לף עור סגרי;פן'נכריה. לכי קחרחר׳כן?די ימים עקרו קני ציון כעיני עמים,כקוץ ולרדר צ^חו ב?ךזים בכפרים פאהלי קדר לרו ומעיר וקמה קצרוע וזב נדחו. והכית.אשר לו־?עיר אקר?סתר ק;ר. אן’על קם אהיו הגברי תקרא/סלתיו כי אחזת ד,עיר לא נתנך־ז לוי למנה' לא נשאר לו לנחלה בלועי רכוילתו. הארץ אקר ברזל ונחקת מנעליה קם לא נתנו לו מקום לקכת והארץ אקר'.עפרות זהב אבניה מקם הרחיקוהו וה?רוהו?מית. 3ם הארץ אקר כמלח תמלח עקרה גם מקם ך,:*חקי הרחיקו מעיונו'!אם לימצא תמצא כי‘עמר מעברה כגנב במחתרת נקיא עונו על פני חוץ נחלת שדר. 1ךכדם לא נתן לו'לקנותו לנחלה כי ליקראל ד\תה כל הארץ חרם . והוא בתוקה?נגע ומחלה. איק יהודי תחת ינל הצבא אם לקר החמישים גורלו עלה שם אלמתו קמה גם;צ?ה אקל'לשר האלפים נפשו ננעלה. 3ם בין נשיאי הארץ ראקם לא;קאו בי ידיא נאמנה רוחולהקבע קבועה אף בי בבל'יוקב׳ שער'כמוהם לא נמצאו בקלי זאת מרעם לא עקה' לסם יקרי תבואה כי הוציאו,עליו קם רע וים בך?ר האמונה בא£רם אליו: לא מצאתי ל?יתף"םסילים.