Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 61

דרןד ת1רה וחכ^ה בניו הורה ׳ נטע בל^ם זרע אמונה מזקקה׳ כלמ1’י#רים אנ$י רוח טהורה׳ חכמים ונבונים' וא1;ה3י צקקה ׳ זרע ברןי'למורה סתמים ׳ כבודו לנחלה'למו לעולמים. לא רק סצבת אכן לו מזכרת׳ להוךי״ע תיהלתו בהרבות קתים׳ בלב החיים ציונו לתפארת ׳ $מה תפרח כצטרת זיתים׳ לוי כתריהם טוב ראש הכתרים׳ כבודו תחד כלהקת נכחדים. מנת גורלו זאת מה נךוןןךה׳ קזקרו רב ב'קןמ:ם', באן־מה׳ פה תהלתו באתי עד נו־כךה י #ם רוחו יתילונן בך?וה׳ משכרת מעלליו זקזניע כ2חת י נעימות נצח זנפשיו ישם החז. ואתם בני שמעון ׳ יעי נבחרים, קחו דברי אלה לאיות נהימה כךח׳ זכרו; אביכם'את ’לבכם ירים י כאלה י תנחמו'אמכם'היקרה י ותמוהה דמעות מפני החיים ינדום אחכם כין אכלי ןרושל?ם. יעקב ®ישער. Exegese von Josef Hnber. כל מבארי הורהינו מהרו למצוא פשר דבר המשא אשר נמצא באדון הנביאים במי מרינה, אשר ננל ידו גמר השם אומר; גם אתה לא הנוא אל האר׳ן; וכל דבריהם לא.הבליגו אה דומינו. אן> בפי פי׳ רש״י ז״ל אשר על ידו הסדקו רבים מהמגארים: פי עוצם המשא היה נמה ששינה את מצות השם מדבור להנאת במלע, עמדו גדולים מקרי לב ובתוכם הרב נעל העיקרים לשאול על נמנה לאמי: הלא מאמר השם "יען לא האמנתם בי להקדישני" הוא לפי דעת רש״י, כי הנק היה יותר גדול בדבור מגיזכאה, והלא מול אבן דומם הדבור בעלך השוה