Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 60

60 לכן 3ם הפעם רבים נאנחו. לאבדן משענם מר בכו‘. שמעון איננו. אישךגול מרבבות ■ המיר נות' הבל במעונה ־נא$ה. בצפ1ךןשמיר פעולותיו מחבבות. על מיוס.ך הישר ביתו כנה׳ הקדיש ’חייו למעללים נכבדים. לבו למשכן צדקות וססדים. לכו ונלקה אל העדה המפירה בה שמש חייו עדיי בלה זרח ונשמע' מפי יכל כי ב.ךרןי!שרה העולה בית אל בימי חלדו זדרןי־ עשירים ורש׳»!שישים וקטנים צדקת לבבו׳ תומתו מתנים. חפש כל׳ מושב עיוני ולחץ׳ הקים כל רובץ במשא ךאגה• חש לרפאות נגועי יכל מחץ׳ למחות כל דמע נפשו ערגה׳ רק להיטיב לאחרים תאותיו. כיל1 דל בעניו' וחולה במחלתו. אם שערי הון לו נבעלו י בקל זאת וזמןי דלים בימיו,!‘דיו ביגי.ע חסד פעלו אל כהי נלייבי לב נשא פעמיו׳ כעבור נדכאים זיךו פתח י בחן שפהינוחםיבלבם נסך. לספר פעולותיו השיעה תלא ׳ ויהיר תקצר לחרותן בלוח, ’לוי בחול רבו ימיו סאלה ׳ כל יאחד בשמן חמי קשוח. .יודעיויעליויכו־ל לבם מעידים כיי ליקר נאדר בין השרידים.