Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 59

מהן זימה עליו השמש והאיר, והשני נגה עליו הילת והאיר, והשלישי הודלק בו הנר, והאיר, הנה כל אחד נמצא האיר 5ו האור, אלה ואלה דניי אלהיס חיים, ועתה מי יבוא ברום לבבו ירום נפשו בגאותו לשחקים צחוק לבעלי מדע לאמי אנכי העמדתי להררי עז עליתי על במתי אש, עלי זרמה שמש צדקת, בלעדי אין איש יודע עד מה, ואם יפן כה ובה יעוז בהותו יראה שביב ' לו, דור דעה ימצא, חכמת בחון תמנה ולא לא לבדו היתרון! ע״כ לגבר אשר הגביר בריתו עם האנשים האלה שממתי כפי, לו יהא רעוא קדמך דתוליך מיין בטינותא, יחד אסורים אשר לא כדת שאננו, וענותך תרב כבודך. — בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם ברבת ה׳ תלוהו, אהדת לאיש שלום, ורוב שימי עד'תנה, לא להתעולל עלילות את אישים, אשיר זה דרכם כתל למו, רק למות דעתי, ואם הגיון לני לפני כמע״ת לרצון יהיה אודה משדך ואהללה את שמך. דברי המשתוחח אל עני כמו״ת. משה יצמק פיעשבורגער. .Von Jacob Fischer פרה זכחץ. על מות גבר תור המעלה נאדר בתורה בחכמה ובמדות יקרות רבות, הרבני המופלא הנכבד מרה שמעין "פייטה זצ״ל, מיושבי עדת ישורון באפקאוויטץ, מת ביום "ב לחדש אב ונקבר ביום י״ג בו בשנת תזנ״ר לפיק. לכבוד בנו הנכבד רעי כאת לי החכם והנבון, הד השכל ותמים דרך כ״ש מרה אריה יהודה פייטה, מקום מושבו מארנאוו. המות לא יזמות, חי לעולמים ׳ לקצור קצירו עיף המידי סגלו, לו־ נדמו ^ב, צעיר זד.וחסים ׳ כחל עתה כמאז?מםעלו, סיום נולדנו;טח?נו מע:ינו׳ .ילכדנו קירבתו תמיד כךצונו. ולמה נספודה, גם נרבה בכי, לסיח באנחה נשבעה'זנזמנתים אם בן חלוף כיום בינינו}הי, וביום מחר נקטף מעץ ח:ים ׳ הלא פנל רנע הוא נבון למות, ולסהימיליל בכבות השלהבת.- ׳ א?ל להנשארים רוחנו דוה, על?ל סביוייו, אליו נצמדו,?כבות אורו אור היוןם כקה. בהפרדו גם תענוגיהם;.?דדו, *5