Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 46

46 נקרא לשון הקודש, והשי׳ח למד אח אדם הראסון אוחו לשון ר״ל טבעי היצירים כלם מד חייט לקרוא סמוח לבהמה ולחיה ולצמחים ולדוממים ובו ט״ש. ונס׳ נשמח מ״ם לר' מנשה נן ישראל מאמר א' ז״ל: שבכל הב״ח נאמר שאדם הראשון קיא להם שמוח רמו שרחוב ויקרא אדם שמוח לכל הנהמה ולטון> השמים ולבל ,חיח השדה ני כמו סהשפיט הקנ״ה נו הדטוח האמחיוח הן השפיט נו שרשי הלשון ההיא המסרמח נטנט לאוחן •דימוח אמחיוח ולנמצאיס נטצמם ובו‘. והראנ״ע *ראשיה ספרו שפה ברורה מובא בקול •הודה נ' ס״ו )"ל: הנה מצאנו שהשם הניא הנהמוח והטון) אל אדם הראשון לראוח מה יקרא לו ולולי היוחו מרם לנ לדטח חולדח בל מין ומין ולהיוח השם הנקרא לאוס טל חולדחו לא היה השם הנכבד והנורא ניחן כסיל עב״ל. ובאפוד׳ פ' ג' ז׳ל: שבל נפש חיה שהיה קורא לו האים שם רפי מהוחו וטבעו הוא שמו שהיה אצל חש״ית נהנמחו והסכמחו על הלשון ההיא הנרואח טיב. ונהגחח "נובלות אורה, להחרם מוי ה שמואל אשרנז׳ (אשר ליעח_חחכם מוחר״ש זקש נר׳ו לא היה ולא ננרא ב׳ אם ברוח טרמח יש"ר נמ״ש נמ״ע ממלין שנה א׳ נליון ביה) לספר 'נונלוח חכמה, מהר״ר יש״ר מקנדיאה עלה א׳ צד ט"ב זיל: בחב הרי׳ אנרננאל בחשובה השאלה הח' (לח"ר שאול הכהן) טל פי דברי הנרנוג׳ ויל : אגידה מה שנראה לי נכוונחו: באשר אצנע הגדול הראשון שביד נקרא נ ו ה ן מפני שהוא מקין- ומחזק ומקיים בל האלנעוח ביד וכאלו השם חזה ענינו ביו ה״ן ר׳ל שגאוחו אצנע רם קשורים ונאחזים בל שאר האצבעוח, אומר שבן הוא שם נהמה שענינו ביה מיה ר״לשנה משוחה וצורמה מחטרנח בחמרה ולבן הפסד בהפסדו ונמשן מזה לשבח לשוננו הקדושה שהדרושים העמוקים מורים על אמחחם שמוח הינדים, ב׳ שלמה נראה שחיה מסופק אם רוח הנהמה •ורדח למטה, והשם רומז נשם נהמה שמהומה וצורחח נה ונפסדת בהפסדו עכ׳ל. ומאמרו “לזאח יקרא א ש ה ר• מאיש לקמה זאח, (עיין עקידה שער ס' וסיב) נראה באר היטב הרמז, בי בני אדם הראשונים (הנכללים נרמז איש יחידי נשם האדם הראשון) שמו ליסוד מוסד שנח הלשון אח האיש— שהיא מלה ראשייס יושם משוחן- לחי מדבר ולמלאכי השרה גם להקניה. (ניח נאמן דן- מ' מובא נמעריך המערנוח הנ״ל) עד שמורה (מ״נ ומיכה) נמו יש על מקור הישוח הקדמוניה, ובארמית א י ח, ואולי היה גיב שם איש נארמיח א׳ ח שממנו מקור השם את ח א לאשה — וממנו גזרו המלוח האסלוח בלשון, עי שכנר נסלק הנוקב•׳ של מין האים החסיל נהגזרה הזאח ואמר 'לזאת יקרא אשה נ׳ מאיש לקחה זאח, וממי? ומדוע? ומחי? ונקרא הוא נעצמו א י ש? — אן האלהים יודע! ולא מוי אלא שמהמסופר בבריאת האשת הראשונה 'ויקס וגי' ויסגור וגי, וינן וגו', האריכו מנימי או מימיני הלשון אח סגנון המליצה הזאח, ויכנו אח האשה נארמיח ד נ י ת א שליל: של הניח, עיי ניחי זו אשתו, והשם נ י ס בטבריה שמורה^בל ניח האב והמשפחה במובן המוסרי של שם נ י ת, כמו שמילה במובנו הגשמי על חננין נעצמו, מלבד יתר העחקיהיו והשאלות׳ ו הרבות וחעצימוח נכיהק ובדחז״ל, על כל מקום ניח קביל ג'כ גשמי או מוסרי. ועוד המריצו מרחיב׳ הלשון להמנין מעשה הנישואין והולדת זרע נפעל בנה "ואמר ונניח ניחן, (משלי) “אולי אבנה גס אנכי ממנה, (בראשית) ונשחלשל מזה השרש בנה בהוראת פעולת מלאכת בנין מה, גשמי או מוסרי בנ״ל, ונשמות בנין ת נניח ובו׳, ונסחען> מזה השמות בן ונח עם נל רבו׳ פארוחיו ושחופיו במקרא ובתלמוד, לפר־ בטן החי וגס לפרי הצמח כמו "נן פורח ’יסף וגוי נניח צעדה וגו׳. ובן "בנוח שקמה וננוח שוס ובו‘ במשנה, במו השמות נדים י) וצאצאים לשתי היראות האלה. ומזה נר,רא סומר הננין נחוש׳ א׳ המשקל נשם אבן, אשר היה נם היא לשרש של ענפים רבים מסתעפים ומשתלשלים נשתוסיהס זה מזה, עד אשר שב הסח האחרון מהשלשת אל המס הראשון, ונעוץ סופו בחמלתו שנחש עקלתון, ר״ל השם אבנים לבית הרסס (לדעה הרד״ק) או למקום לידת סל׳ בטן או •צייח נל׳ מיס• _ ועחת נחנה לאש ונשובה, משוט נהתפשטו׳הענין לארבו ולרסנו, אל אבן פנת דברנו י) שמזה לי׳ק: 'לנד נן נזכיר שמן, (ישעיה הו') שר׳ל: אל נד וענף של ען .גג א י ם אנחנו מוכרחים לקרוא בשמן — ועל הכתוב קשה הבנה חזה הרנה הגאון יענין נספרו 'ציצים וסרחים, סודות יגימטריאוח^וסייס נזי׳תל: 'במה הלשון מדויק נסיח, •צפצפו ויהגו כל היום רודפי תפשע אם יוחלו ליישב מלת בן.',.