Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 47

47 ייאמר כי עפ'י תגולח אותיות הלשון הקדושה ("ואין האותיות העבריות כאותיות שאל לשונות ני סיוח הנח, מצרף לסכמה מהר׳ל ישיר מקנדיאה) כנו וקרא בראשונה שמוח ליצורי גו האלם; — אכן מי הוא זה יערב נבו למור ולחפש אסלי מקול נוננס ותבת השמות, אשר נתנו בהססלה לכא״וא מהאיברים? ובכל זאס נתו לנים וכן שלמים מיודעי תן, לתס עעם לשנס בקצת הפנינים האלה: וז״ל הרי׳ גיקמילייא נפי' המורחב פ׳ס ינר כינו. (מובא בת' נובלות סכמה הנ״ל דף ע׳ה) "ומה שאנו מושבים שהוא שם מונס שחלה לענין תחתון, הוא שם מונס החלה עיד האמת לדבר שכלי רוסני עליון פנימי, יממנו הושאל לדברים המורגשים, ושמור כלל זה לכל מקום, כי הוא עמוק, כי גם עין יאתן ופנים ואסור וזולתם, גס הם שמות אמתייס, לצירות עליונות שכליות שאין לד לשער דקותם, ונלם כוסות נבדלות, ולל כס נקרא שם אמתי כפי היכולת שנו ונו‘ ואסיה הושאלו מלמעלה אותן השמות לאיברי נעלי חי ם וכוי ושמור עיקר זה שהוא גדול ונכבד וש׳מהו לנוועפת גץ מיניך וכוי ענ״ל - וסכם אחד בזמננו נאמן בית חקרי הקבלה נתפרו "דברי יהושיע, מזכיר ממנורו על האותיות לאמר: וכאשר נתבונן היטב בצורת אות העי* ן נקצא אותה מכוונת בדמותה כצלמה על תואר העינית ונידיהן, כי שני היוד״ין הן המה ציור שתי העינית בעצמן, הרואים ונראים, ושני הקוים הנמשכים משני היודי״ן ומתקרנין והולכין עד כי אסד נאמד ינשו, מכוונים המה אל ש:י העורקים הנמשכים 0 משני העינית, והיו לאחדים נסדר המוח, והקו הנמשך אסרי התאסדן באמצע שיפוע י מאמצעוחן לצד שמאל, הוא כתבנית החוט הנמשך מחלל המוח «ל הלב העומד במלל המזה לצד שמאל, וכוי כי כל איברי האדם משפע זיו אור אותיות א׳ב יינקו וכוי וככל החזיון הזה הוא נענין שמיעת האזנים וכוי עיש. ונספר "שפת אות ולשון זהורית" במכתב הרב מו״ה אריה ליב אנ׳יד דאמשטרדם•נמלאים כדברים האלה: בל אות יש לו קדושה פנימית בפני עצמו כמו איברי האדם למשל והדם הנפשי אף שהדם סחר ומקיף אח כל - האיברים בידוע לחכמי הרופאים, אמנם בל אבר יס לו דם בפני עצמו וכוי וכן הוא ברומנית וכוי. ובספר קצור עולם התקון לשר״ר ישיר דילמידיגו מקנדיאה ז״ל: וזהו חכמת הצירוף של הכיב אלפא ביתא אלף עם כולם, ר״ל נמו שאלף מצעיף עם כל האותיות לן האברים מצטרפים זו לזו ע״ב. אחה הראית לדעת, קורא מבין מאזין ומקשיב, השערות רבות ישרות ונכוחות, כי שמות איברי האדם היו מוסדות הלשון ואדני השפה ומעתה נשובה וגתקורה בלשוננו הקדושה, ונמצא כי רוני שמותיה ומלותיו! התילדו לתשפסות יצורי גו בן האדם, ועל אדני שמות איבריו תטבעו. ולמען לא יאריכו הדברים והיי לספר שלם, רצוננו פה להעביר דק מקצתם אחד אמד לעיני הקורא: א) השם הראשון אשר קרא האדם לסדר משטר כס הדבור שאל משמות ראשי כלי מבטאו שהם• הלשון או תשפה. ב) אמרי כן בנה נשמות יצורי נופו אח רוב (ואולי גס כל) אותיות האלפא ביתא ד’מ דלת בשם ובתואר שפת הפה, אוח יויד ע״ש ה י ד, כייף ע״ש תכף (הראניע נס' צמות שער האותיות ועיין עוד מה שכתב ע״ז הריי מוסקאעו ג' ח' בטעם הוראתו וליראתו ע״ם) וכן אות העין כנ׳ל, הפייא ע״ש הפת, הקויף עיש האוזן, הרי׳ש ע״ש הראש (בי ראש בעברית היא ריש בארמית) וכוי. — ועתה נחזה ונתבונן נהסתעפות קצת מלות הלשון למחלקגתיהן, אשת מאח רעותה ומאת שכנתה בדרכי השאלה העתקה הגזרה תחלוף והחמורה (כמ״ש נעל מקנה אנרם שכל האותיות תתחלפנה זו בזו חון מש״ן ימנית) עד הגיען אל ציר' מחצבתן הוא כנו׳ שמוח איברי הגוף, ונתחיל ונאמר: ג) משס הראש הוא הגלגילת, האבר העליון באדם, נוצרי כל השמות והמלוח אשר בשרם ראם יסודתן, כמו ראשי גופי שלשת מערכות הטבע למיניהם, נחי בצומח ובדומם, לכל חוראוחיהס-הצידיות, והמליצייח אשרינו ועצמו נהרחיב הלשון אח גבולה, כפי מסת צרכי האדם ומסרונייתיו, והכרחו לקרוא שם לכל דבר ודבר בקטן כגדול. וכן המלית המורות כל מושג ראשית והתחלה במקום ובזמן טבעי או מוסרי, הכל כאשר לכל, כאשר עיני קורא מבין תבחנה ותמצאנה. וכאשר נספושח ניצור׳ הגלגולת לשמותיהם, נמלא כי! ך) משם גלנוילת בתואר סגלגלוחו ועגול, נתגלגל השרש גלל להוראת כל דבר עגול במו: גל, גליל, גלגל, מגלה; ולסבוב כל דבר מתעגל ומתגלגל כגלגל.