Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 45

45 רדנר.ם השכים לכנוחן ולקלוהן כמו שדלפו ז״ל וכל אפל •קרא לו האדם הוא שמו ,עכ״ל. וגש מארמי אומוח האחרונים צקון לחש להם,. בדני, ומצאו סי עולם וסגולות כמישיוס נחבונת אוחיון! לשון הקדושה כאשל חלאה ד״מ מה שכחג נזה החכם Friedrich von Schlegel נקשרו Geschichte der Literatur״ ח״א לד קכ׳ו לאמל: Konsonanten . . . sind der Körper desselben; die Vocale enthalten den mustkalischen Bestandtheil und entsprechen dem Prinzip der Seele . . . der Anhauch . . . der aspirabeln Buchstaben dem göttlichen Elemente . ״ . . . de« Geistes, וזהו ממם 'דנלי הזוהר שיר השירים: אחוין כולא כנושא יכו', והחיקונים נהקדמחס זיל ע״נ 5 ע ע מ י איכול נ ם מ ח י ן ונקוד׳( רוס־ן ואהוון נששין יכו'. ונש' עין חיים למוהרח״וו ז״ל שער טנח״א פיו נשם החיקונים כי האותיות הס הנשא והשנים הם הנשש דהאוחיות וכי’. יכ״כ לנינו נח" נש' נשלח, והחייט נמערכס והמוח נשם ששר הנהיר, כ׳ דמייון נקודחא נאחוחא כנשמתא" ננופא. ונם מקצה חכמי נקורח הלשון נדרן■ התגיק דרשו נכלל אח השש א ו ח נרנויו א ו ס י ו ח (נדחז׳ל שנה י'נ) ,לשי שהם מגידים העחידוח (ישעיה מ׳א כ״נ מיה י״א) "והאפוד יוכיח, (מעריך המערכוח ערן אחה מהכחס שילישא דאקיאן נסנח שפ׳ע ־) והענין דומה אל חאלפאן חנימא של הגרמנים חקדמוליס הנקרא Runen או Alruneu שר׳ל נלשונס הקדמוניה: ינר שיי שחר ולחש עד שנשאר מזה השעל raunen על ההלחשוח חרישיה דממה דקה עד היום הזה נפפח אשכנזיה — והוא לד׳ק (עיין שלענעל נספרו הניל צד קשיד) גא להנרמנים נ״כ מהכנענים הנ״ל המכונים שעניקייס. ונודע כ׳ "הנערמנים, ההם קסמו ונחשו נאוחיוח האלה, וע״י מטיח קסמים נידם (ישעיה מ״ד. הושע ד' ’"נ) הנעשים מדשיסי ען והמקודשים לשמוש הזה. עשו ןחארו אח ה בחב והקמיע אשר הלחש ני נהצינס מעוח האוחיוח נסדר מיועד ומסיגל׳ לכוונה זאח, וממעוה קסם האלה נשאר השם Buchstabe ילאוחיוח נאשכנזיח, ודומה אל השם ק ס ס שר״ל נענליח נחום העחידוח. ומורה נארמיח ובלשון החלמודים שנטי ען קטנים, כמו "קיסס״שנאזנו" (שנח פ״ק) "טול קיסם מבין שיניך, (ערוכין). ופי‘ נמעריך המערכות הנ״ל שר׳ל ען קטן כעי! נקיון הסינים. ויש עוד מקול אחר ’אל הדמיון הזה. והוא כמו שהעיר נאוצ״הם הנ״ל שרש קסם, כ׳ ק ש ם נערניח מורה חתוך גזור והשבעה, והוא «"ד השם נדים לשחי ההוראות האלה : ר״ל דבלי קוסם כזב וחסל, וגס מועוח ען וענפים, שנקראים בלשון ארמית גם קוסנים (עירובי!, סחילון) מ״ן) וכן קיסין. ומעמה יתכן כי לוח ממרום נערה על הראשון אדם מדבר יולד לקרוא עשי” סגולות כמוקוח כאלה שמוח לכל יצורי שאר בשרו הקיוניס אליו, אשר נוודא׳ שם עיניו ולנו בהחלה עליהם כנ״ל, וכמו;זנח; אח״כ שמוח גס לכל חי׳ אשר על פני האדמה, עש"׳ גזים מטנע תולדותיהם כאשר "השתדל הראנ״ע ס' שמיני לבאר שמוח העופות מסכים עם עבעיהס ועניניהם כמו נשר מן אשורנו ופרס מן הלא פייס וינשוף בנון) יעופף ננש,־» וכוי, (קול •הודה ס' כ״ה), כעין שנא הרמז ע״ז במדרש על הכתוב הנ״ל, וכנ אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו "לזה נאה לקרות שור ולזה ארי ולזה סוס ולזה חמור ולזה גמל ולזה נשר, (נמדנר רנה שייט ז "ר״ל שסוא ראוי לשם ההוא ונאות לו ומלמד על ענעו" (הכוזרי ש׳ כ״ה) וכן רומז על זה הכתוב ויקרא שם אשתו חוה וגו', שפי' רנינו בחי׳ שם שהוא מעני; דבור, נמו אחון שמע ל׳, והיה זה מחכמתו הגדולה בקריאת השמות, וקרואה כן כי כן הנין נענעה שהיא דברנית וכי', ובספר כח ה' הנ״ל מהר״ר יש"ר מקנדיאה ז״ל ■׳יע לך בני שלשוננו העבריה היא מהמצאות חאלהיוח שהמציא הקנ״ס בבריאת העולמות או קודם לתם וכל המלות שמוח ופעלים שנה לא היו ע״ד מקרה והזימן כהסכמת שאר ממציא• הלשונות שאין להם טעם, אנל בלי הקדום הכל היה בכוונה נפלאה ומעלה עמוקה ו כלם מיוסדים על סודות ונימוקים, ושמות הדברים מורים על עצמותם והבדליהם וסגולותיהם ומוצאיהם והתסלוחיתס ודומיהן מהסבות הד' ולכן . י) בהפך מה שרצו האחרונים לתקן אותות תחת אותיות (עיין אוצ״הש למהר״יל נן זאב ערן אות). ולד״ק גס השס "אותיות, בישעיה הנ׳ל הוא הרבו׳ מן אות מלשון אוח ומופת ונקראים ציוני הכתיבה כן "מפני שהם סימן ואות על קול מוצאה ראה בזוהר, (לשון מעיין המערכות הנ״ל ערן אות). ומצינו ג״ב שסז״ל אמרו על למען שתי אותות׳ אלה בקרבו אל תקרי אותות׳ אלא אותיות׳. .