Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 44

44 הנורא יינ מהחיה, העוטף רוח והינומה נשמוק, נגלה נגלה אל נחירי נני האדם הראשונים, וילמדם דעה הדנור והבשר הלשון; או אם מוצב הנהו ארצה, ונמהר יסודו ני רוח נן מאדם שמבחחו, להנחוחו אה הדרך ה1אס, וארשה שה חיו הולינחהו, להשכים על דרבי המבטא, איש איש ללשונו נארצוח מגוריהם. ול״ד גם הה מאמה נחון יושנה, ולהגינן לדנורייהו, לאמר: ההחמלוח הראשיוח והשרש־וח אשר נלשונוה קדמוניות. הן הן לנדנה יצאי מאה הניייוצד האדם ונויח רומו בקרנו, במ׳ש הי,׳* מותקאעו!“ל ב^זהרי "קול •הודה" על הבהר• מאמר ני שי' ע״נ ומאמר כיד שי' ביה, עמ״ש הסנר שם מלשוננו ב נ ר ו א ה, שאינה מוקבמח מנני אדם בשאר הלשונות, רק הוא נוצרה ונרואה מאחו יהי. אשר ראה ויקהרה הבינה,ונם מקרה ויאמר לאדם הראשון כמחבר למעלת וכוי ניואה מאת ה״יח ובו'. ואל יקשה עליך מאמר הבהוב ויקרא האדם שמוה וגו' עם אמרנו שהיא ברואה וכוי, לא אמר הבהוב שקרא ממוח רק אל חיוה השדה ועל עוף השמים, אשר שמותם נס הם נגזרו מיקויוח הלשון אשר הונחו לו מם׳ עליון' ע״ב. ועתה התחלות וישימה הלשין באלה תהיינה עה״י משערה נכונה: כנויי יצירי גו נן האדם, והואר׳ איברי גוהו נשמותיהם למיניהם הקרובים יותר לשאר נשרו, שנלליתס העיר רוח ה' אוחו בראשונה, להני שתוה כל נהמה חיה ועוף *) לקרוא להם שמוה, על ם׳ ידיעתו נענע ר,ולדותיהם -במו שנביא להלן דעוה החכמים נטעם קריאה שמוח נע״ח׳), שטעמם ונימוקם ומקור מחצבתם נהלאים ממנו לדעה כהיום הזה, כי גם נחקק׳ מחקריו נהלנו חוקרי ראשיה הלשון: אלה מזה העומדים הבן על איתני הגיון ונינה אדם יחסרו אל ראשית כח המבטא בבלי הדבור אשר באדם, כאשר עשת החכם הצרהת• Court de Gebelin נקשרו הגדול Le monde primitif, ואחריו נעלי לשין רבים וכן שלמים; ואלה מזה המעוההים על בנה׳ הדמיון, ׳תנבאו בהגלות ובהערות רוח השהה ממרום, כמ״ש הראב״ע נחידהו: 'יום ברוא אדם אלה ארבעה נברא,, ושמוני עמוני משחרים ינים וסונים כמוסים וצשוניס וחתומים באותיות ונחגיעוח לשוננו העבריה, אשר אס אמנם איננה אם כל הלשונות, כדעת חכמים רבים מב״י (ד״מ הר"׳ הלו׳ והרע מן האדומים ואחרים) ומחכמי האומות, הנה למצער אחת הלשונות הקדומות, ׳והיא מבלי שהק השלמה מכל הלשונות והנאותה לקריאיה יותר מכולם» (הכוזרי מאמר ד׳ ש"׳ כ״ה), ואותיותיה אמות ללשונות המערביות, כ• הלשון העבריה היא שהת כנען (ישעיה‘ ׳"ע לדמם תרנ״ע וכמ׳יש הרמנ׳ן נהי ויבש נהשך דעת הר״י מושקאטו תנ״ל ני ש״ח), והכנעני קדמות היה הראשון אשר הניא אל א" אלישא ויון אה הבהב והמכתב, ומסר להיוניס שמוח ותבנית האותיות, אשר. נשארו בלשונותיהן ובנותיהן, כשמות א להא ביתא נמלא דלתא (שקלים ג' בי) וכוי עד היום'הזה. על ה׳ הדברים האחרונים האלה נמנו סכמי חרשים ורבו טל חכמי הגיון, ויחלטו ב׳ טעם הנחת כל שם ושם מונח נבח האיתיוח ’ב• ציריה אותיותיו אינם בלא כוונה ובמקרא אנל לערן נאות עם המכוון מכל איה ואות,, (הכיזרי ד' כ״ה), וכל חכמת הקבלה וניחוד שיטת הארי" זיל, •שודתת על ההנחה הזאת, נקוד האותיות יצירותיהן, כמ״ש במשנת קשר •צירה, כאשר תחם נאיני• תאדם כל חימם תבנית היצירה, וכמ״ש יודע היה בצלאל לנירוף האותיות שבחש נברא העולש, ומגי אותם בקדר רל״א שערים שונים ורבים, עיין עמק המלך שער שעשועי המלך,_ ובהקדמת הרמנ״ן על התורה, ונימוד ב שהר קטן׳ כולל כל השידות האלה "סהר כ״ח ה'" מכתבי הד״ר ישיר מקנדיאה. וגם מבעי ישראל אשר במקובלים לא •תחשבו תרנו לדבר נקודות האותיות, ע״ן הראב״ע נס' צחות, ותר"׳ הלו• בכוזרי נהירושי על שהר יצירה. ונש' קול •הודה שם. ובשי שלטי הגבירים מהחכם שער אריה הוא הארטא ליאנו, ונסי ערוגות הנושם על הדקדוק מובא בשי שנר ,ושף סי' ד* וכוי מהר"’ •שיר דילמידיגו הנ״ל. ולא עוד אלא שגס נבוני לחשים י באומות ישהיקו בילדי רמזים באלה, ובראשם היוני אהלטון, כמ״ש נסי מקנה אברהם (הניאו תרמ״א זיל נסי חורא המולה ח״ג ה״ד) זיל: ויש כח נהשוט׳ לשון הקודם, ר״ל באותיות נגזרים ונהנרוח המורכבות והס נאותים לטבע מה שתורה החינה המורכבת מהם, כמי שבארו חכמי הקבלת, אף כי אהלטון העיד על זה מל מקצת לשון חיוני בסהר קאיטיליס, ונהיות מניח לשון העברי השם יתעלה, חן!כמח הנחתו מסכמת לטבע הדברים, כ׳ לה׳ טבעי *) ההן יצירתו■ ותורתו של אדם שנתהישו אחר נהמת חיה ועוף כדבר ר׳ שמלאי. >