Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 43

אביא לפניך אהובי דבלי לבינו יהודה האבל נ״ע אשל אמל בסכר "אשכול הכופל, ע״ד שאלה ותשובה כנהוג בשפלו הגדול (שאלה) ואם יאמל האותיוה הם עומדים בגבול ואינן כפולים (תשובה) יש להם מנין והם תמת היותפל והם כ״ב אותיות זולת הכפולים מנצפ״ך, הכ״ב סם עיקליס ואלה צפ״ן מ״ך הם גואליהם שימצאו בתמלת המלות ונכון» ידנותיך, וכן דעת החכם בעל "דוד מלדכי' הנמצא אצלך דוק ותשכח פלק י״ב, וכן דעת בעל העקליס מ' ג' פ' כ״ב, וכן דעת החכם ל׳ שמואל אלקולנוי בקפלו היקל בדקדוק "עלוגת הנשם" המלאה לה כל נשם (פ׳ כ״ו) וכן דעת החכם בעל מאול עינים אשל הבאת אחה בעצמך כי הוא חוקל ודולש נכפלו היקל על כל דבל קטון וגדול אשל לא לחנם נאמל עליו לא תחעב אדומי כי אחיך הוא. אמת כי גם זאת כדמות לאיה לנו, כי בהיותם נגלות בנל שבעים' שנה יבול להיות בי היו שוכחים את התולה מעט, ונשוב עזלא הכהן נעל את חיצנו והעתיק את חתולה מחדש והטעימה בלשון הקדש ולא בלשון אחל ככתוב בנחמיה (כי ס׳ פשוק גי) ויביא ע)לא את התולה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמוע ביום אמד לחדש השביעי (ונפקוק מי) ויקלאו נכפל בתולת האלהים מפולש ושום שכל ויבינו במקלא. הן כל אלו לאיות כאליות הן מן תנ״ך הן מדבלי חכמים שהתולה עומדת בקדושתה כאלו היום נתנה משיני. ומה שאמלת מחלון» האותיות הקמובות לזה יש שתי כנות (אי) ידענו כי בתנ״ך נמצאות מלות לנות. מתחלפות, אם ממוצא א'מחמש מוצאות המובאות נכפלי הדקדוק אם ממוצא אחל אשל חלופים בזו לבו מאלבה בתנ״ך, אס ממלופי אותיות אלפ״א ניתו״ת כגון א״ת נ״ש, א״ל נ״ם, אמ״ס נטייה, אי״ק נכ״ל והשאל כנודע למשכילים, וזה אמנם הונך על דלך ישל כנודע לבקיאים בדקדוק. (בי) משפט מעוקל היוצא והנובע משגיאות המעתיקים הבלתי בקיאים בהעתקתם, כאשל דבל נזה ד; והותל החכם יש״ל נ״ע נכפלו התולה והפילוסופיאה ובאגלותיו אגלת ממשי וחמשה עשל בסמיכות האותיות ונחלופיהן ובשגיאות הדפיס והתעמקה, גם תחכם מהו' שממה פינשקעל נ״ע.נכפלו לקוטי קדמוניות דבל וחבל די והותל על שגיאות המעתיקים וכנכון דנלו שניתם, כי הנקיון יוכיח. עתה, אדון יקל, אשים קנצי למילין ועליך תבוא מדוה וגילין, אקצל ולא אאליך, והש״ית ימיך ׳שנותיך יאליך, ואל נא תמנע טלמך לנשלני מטוב שלומך, כי זה ישעי ומפלי לדאות גלילי אצבעותיך היקלים. דשן ולענן תהיה לפני, אהיה כחפצך וכתאות נפשך התשוקה וכתאות נפשי השוקקה, דולש שלומך וטובתך מוקילך ומכנדך בלב שלם ותמים, כל הימים. יוסף לעאנאוויטש. .«V°n ®«tomo sr«bt הטדבר והמיר. ,יהארן למולם «ומדם וכו' כל מה שבלא הר,נ’ה באדם בלא באין וכוי לאש, עינים, אזנים, שה, •דיס, לב ענוד, ’לבים, יש לחבל ליס להארן, ולהשמים וכוי." (מיל קהלה, ילד,׳ע מהלים סרע־נ). חכמי דור ודור נפלנו נסקל׳ לבבם, על אודוס מקול הלשק העולה סל.שפס כל בני האדם, לגוייהס בארצוסם עש ונום כלשונו: אם שיאו למרום ,מגיע השמיעה, והאל 4