Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 30

30 וממהר לשאוב מים ני׳ותאמר לו "שתה, "וגס המורך אשקה“ כאשר פנה ללכת חמר אל העלמה: _ "ברבקה עשית 3ת!״י פיה פתחה בחכמת: "אנכי כרבקה עשיתי, ״ואתת רכבו ישראל! "לא עשית כאליעזר". (מדרש איכה שפור, א׳כה •שנה) הכמה ותבונה תשמרנה. (חער׳ז׳פע״אייע״י״מר•׳:'«" יהושע בן חנניה ראה עלמה עבריה מעיר כלילת ייפי על עין המים ושיאבת מים ממנו ויהל את פניה: "השקיני נא בהקדך "כי מאד צמאת■" ריחן נועמן יסורו, חן ויופי ישיתו ללכת אמרי ההבל, וכאשות הזמה יפתו, למען הראות כמם, להשפיק אך בענבים, ולהגות אך דודים. ולכן מפארת הבנות! אך באין חן, אך באין יופי, .Jacob 8«»tn האושר והעמל. הא#ר (ר\^}ל נס^ו ידבקו, T סביבות האדם?רבצו גם שניטו; דנה ה^ם זיחד כשרשרות נרתקו; לקח את־האדם'מגמת פנימו. ‘ האחד קאחד!עי1ןד' לחמה פעם האשר;יהי משגב לןבר ופעם ד,זעמל?כהו שמקה רק בם יבלה חייהו רדד קבר י• T J «־־V ״* 5"״ V I T עליך• 1ין אדם פחד ופחת! ענ^ןזיר בל?בטת כי שקשו תופיע לא'יועיל הונו בי1ם?נבדה ותוכחת שוט שוטף יעבור גם אליו?ניע! העשיר מפח?קוש לא ימלט '"פעם יא^ר׳ פעם לעמל יולד! אנוש אנוש בתבל כי ילך שחוח י’ מדוע יפחד פחד ירגז לקבו? עוד חזון למועד׳ עיור:חלף כיח אם חשך מסכתו אור קרוב לבואו גם נכה רוח. אדם לעמל"?ולד אל?פזקד! מצהרים יך)ום חלד! ניךאדם ןת?אהבזגאתוזמךחם?קפוץ?דיו לאימד; לי כל הארץ מחר?עקד $־ןי בעד?בר להם וביום מותו לא יוסיף לסל ץ פרץ