Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 28

לא הכירה, ואת חתימה מם המשורר לא ידעה, אך טוב ונעים המה אבני פנת מליצה (לשון למודים. למוד אי.) אך על צחות הלשון, ת1קן> הרעיון, ומדת המלות, אדני שיריה הטנעו. היא השותה מים מנורה, ונוזלים מתוך 5ארה, ולא יזשאב לה ממעינות זרים; זאת הנת הענרית אישתי לי נאמונה, ונמנעתי לה נחי העולם: גם כי אלך נגולה, אתערב נגוים, אלין נאדמת נכר, לא אעזנ נחלת שפרה כמוך, אל ישר אלך אוליכך עמי, וגישר אלין תליני, לא אשכח כלולותיך, וזכי אהנת נעוריך לא ימח מעל לוח לנני עדי עד. גם לא אחליף שמלותיך, לא אעדך עדי זר, לא אלניש צוארך חרוזים, ולא אעשה לך טורי זה״ג עם נקדות נמשפר. בשמלת נית אניך ונעדי ארן מו;דתיך תמיד לפני אעמידך. אראך ואדעה ננית מי גדלת, ומי שעשועך, ומי נשאך נחיקו. ננית איש אמר תכיר אל אמד נעת אשל בל יושבי תנל לרננות אלהים מגדו, ולען ואנן לגונה הקטירו, ואשמחה על אנן חן חנני אלהיס חצובה מהררי שפיר וזהב. אזכרה רב עלילותיך, אזכרה המון שיריך אזכרה שיר ציון, אעלה כנורי ירושלים על לבי. כל אלה יעירו ויעוררו את האהבה לך, ולעמי, ולשממות עיר כלילת יופי. ואהגה בכן יום ולילה. ואשטמה כפי אל היושב׳ בשמים לשובב אתכן לקדמותיכן. "מפאר את מקדשו, "מלונת מקשה לו "כמו אפריון שלמה, "ומכת ערבי נחל "כמגדל דוד.יחשב. "גם ממם ישמע "שופך שיחו לפניו "אס תוכו רצוף "קשט אמרי אמת "יקשיב רננות צפור "מהללת שם כבודו "גם מראש שנלת, "גם מנד רצוץ. "גם מעלה נדף. ,.אך נור לב "אך רגש קודש "אל דעות יחפץ. "לא תפארת נית, "ולא תועפות ארמון" ירושלמי חוף פאה, ושקלים שפ״ה) (מגוף הספס "ומה רנ הרכוש ״אשר עליו נזרו!" הושעיא ענה ויאמר: "ומה רנו החללים /,אשר נו הפילו! "באלפי זהג וכתף "אשר עליו גזרו, "היה לאל ידם "רנבות נדכאים להושיע, "עם רב להחיות "עטופים ברעב להשביע. "צחה צמא להרוות, "נפש יתום לשמח, "לב אלמנת להרנין, "מטים למות למלט, "אשירי ברזל לפתח, "ולשבוים לקרוא דרור. ,,לאל רחום וחנון י "יקר חשד מזבח ״חומל על דל ( לראות בעיר לוד מה עונו מגדליה ומה יפו ארמנותיה חמא והושעיא יצאו. נרחיבות קרת התהלכו על מחמדיה התנוננו. "ראה נא שמה אמר חוו א להישעיא "עומד היכל תפארה, "בית כליל יופי "משוש לכל עין. "אל המקום הזה "יפרש העם כפיו "תעלה לנגע לבנו "ישאל מאת האלהים "ידי אנותי יסדוהו, אבן פנתו ירו, "עמודיו הנשגבים מצבו, "שוו עליו הוד, "כבוד והדר עטרוהו. ימי חיי הנלה. א: לך נארח זו אשר ירן אלכשאמער הגדול. ננא לפניו איש^אסד אשר היה^מהיר לזרק מרחוק ננישה אל סין פי מחנו, ויקו לקמח מאסו ארוסה ומשאח נידו הגדולה סלף מלאכסו הזאח הנפלאה, אילם המלך השכיל משה, ויצו לסס לו חומר עדשים• ויאמר אליו: נעישים האלה יהי לאל ידך לשקוד על מלאכחך מאין הפגוש, ולהיוס מהיר נה במאי מאד.