Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 23

עשר דניאל ומגלה אסתר לכן על כי לא נכתבו התפלים מהנביאים הקדושים המסגרים געצמס אגל גאו עד דור אסל על פי מתירה מפה אל פה עד ימי המאספים לכן נקל נתכסו נהם מלות ואותיות ונשתנו גרנות העתים. ועוד אמרו ז״ל ירמיה ,כתג תפרו ונכל זאת נמצאו נו קלי וכתיג הרנה מאוד כי הנניא הקדוש סי נימי צרת וצוקה ועת גלות ישראל מעל אדמתו, לכן מי יודע מה נהימה עם הננואות אשל כתנן יד הנניא ואולי נאגדו ורק העתקותיהן גאו אלינו איש מפי איש אשר שמעו הוכחות הנניא האלוה נדנרו ניאש מרומים עלי קלת לאזני נני עמו למען ישמעו וישונו, לכל הפנים לא ראו סז״ל את עצם הכתג שכתנ ירמיה וסכמת הכהינה לא הימה נערץ נימים ההם כמאמרם איבא נ״ד חזתא דלא ידעו לתהמא. לכן הי ע הרב אנרננל עם נניאנו זה וכל זאת נודעת למשכיל. עכ״פ נראה וננין כי נס נתפרי הנניאים הקדושים הופיע ה׳ עליהם ומצאו שינוי ריתסאות ואם נשים התרגומים העתיקים לעינינו ונערוך עמהם עיקר תפרי תנ״ך להשוות אותם יחד ונפרע ע״ין זקנים הלא ילאה לנו נהרגה מקומות הנדל עצום ניניהם אן- נדנליס שלא נוכל לתלות נהתתלפות אותיות הדומות, ואציע פת לפניך העתקת השבעים נשני מקומות שיש להם דמיון מת ולדיני׳ יש הנדל עצום ניניהם בראשית נ' נ' ויכל אלהים ביום השביעי העתיקי yf*iea *v lxtv כאלו כתוב ניוס השש׳ ליקב המקרא כי ששת.ימים עשת ה' את השמים ואת הארץ ואין נו נפקימא לדינא; אנל שמות י״ג וי״ו שב עת ימים תאכל מצות העתיקו נ״כ ff ijfjii pat קראו: ששת ימים להשוות הקרא עם דברים ע״ו ח' ששת ימים תאכל מצות (פשוטו של מקרא) ותקליעי עוד' עליהם עצרת וכל השומע להעמקת תעיין הוא עוני על אישור כלת. כן גרעו העי״ן והושיעו. מה גם נותפו נ׳ פשוקים ביהושע כ״א לעדות רב האי גאון מונא נרד״ק שם והמנחת שי ופשוק אחד בנחמיה זי. ואם לא נתברר אס לכל אמד ואחד מספרי הנביאים אב אחד ואם למשל כל החזיונות הנקראים על שם ישעיהו הנביא האלוה לבדו הניע ואין אחר עמו. והם אמרו בויקרא רנה פ׳ וי״ו כי שני פסוקים בישעי' י״ע וכי נפישה א׳ דארי אני הושע נינא ולא היו כדי שפר וניעפלו בישעי׳ וכן אמרו ב״נ פרק א' דויד כתג ספר תהלים ע״י עשרה זקנים, פרש"׳ כתב נו דברים שאמרו זקנים הללו שהיו לפניו ויש שהיו נימיו ובודאי גם ימים רבים אמר מות המלך הקדוש קמו מליצים נשגבים אוהבי ה' בישראל ותיקנו מזמורים ההלות ותשבחות לאלהי הכבוד או הרימו בנהי קולם על אבדן מולדתם שהרי ר׳ עקיבא אומר פסחים •קי״ז ע״א סזקית וסיעתו אמרו את ההלל; ל׳ יוסי הגלילי אומר מרדכי ואסתר אמרוהו, א״כ אין זה פון אשר חטא אם אומר כי מזמור תהלה לדויד (תהלים קמ״ה) ג״כ סודר ממשורר אחד אשי חי ימים רבים אחרי דויד שהם עצמם אמרו בפסיקתא זוטא כי מזמור שיר חנכת הבית לדויד, פרשה ל״א, מרדכי ואסתר והמן אמרו אף שמפורש שם "לדויד" ולא יעלה על הדעת לאמר כי שם המלך הקדוש נדרך נבואה הדברים העלה נפי מרדכי ואסתר והמן שאין זאת מדרך הנביאה כלל, מו״נ מלק ב׳ פרק ל״ח כי הנביאים האמתיים יגיעו להם השגות עיוניית נלא ספק לא יוכל האדם בעיון לנד להשיג הסבות אשר יתחייב מהם הידוע ההיא ודומה לזה הגידם דברים לא יוכל האדם בסברא ובמשער הכולל לנד שינידם עכ״ל א״כ מה נפלא הוא בעינינו כי מנר משורר אחד שיר יקר מאוד נכלל נו מוסר נעים ומליצה בלי השפעת הנבואה עליו ואם לא ידעכו השירים הרמים והנשגבים אשר שרו ד׳ שלמה נן גנירול ור׳ יהודה הלוי והס הפליאו לעשות נמנגינותיהס הנעימות ובקסם אשי על