Kokhve Yitsḥaḳ · 1868-01-01 · 35 (1868) · p. Seite 22

התי״ו אל תגלא למען יעלימו »עיני שונא* ועוברי ישראל פתרון דעמס ועל «ה אדני מאמרם ישלו. העד וש«ך לדברי בשנת קט״ז.א׳ ר׳ «איר קרי ליה (פרש״י למפרי המינין) און גליון; ל' יוחנן קרי ליה עון גליון א״ב נראה מחלקו זה השם לשני שמות לתת לו שעם הנאות לו לפי דעתם. וזה הוא אשר מראש אמרתי, כי המפל ב״ס הנאמר לנו לקראת בו הוא מלק. «מפרי ברית החדשה אי שם כולל לספרים כאלה המושכים את הלב לאמונת השלוש. בי מי יוכל כהיום למעל כמה נשאל «ספר כמוהו גהממברת הקטנה המתגוללת עתה בידינו ממתכונתו ומהותו בראשיתו, מה ממנו נגרע ומה עליו הוסיפו נשטף הזיין אשר_חלו בו ידי זרים, כי ספרי ברית החדשה נעשו שנים אץ «ספר אמרי שנצלב תאיש יש״ו כעדות חכמי נוצרים טהאמאספאיני, וואלנאי דר- שטרוימ ורבים זולתם ומחברי מפרי נ״הח שאנו ««קור לא נאמן לכן אין להפליא אם עוד הוסיפו סרה ועשו ממנו מה שלבם מפן. ואם על הכלל כל סגולות מממדי הספרים ההיו לנו בית •ישראל לפלטה (אשר יש לנו סופרים שסופרים כל אותיות שבתורה) במליצות הימים ותחת עול ברזל משנאינו, אין ספר יקר שלא הושחר זהרו והושמה תארו ע״י שבושים ומלופי נוסחאות ואשר לא חלו גו ידי משחיתים שנו ושינו והרבו נוספות גס מגרעות כפי שהראה לנו לדעת המכס המלין לש״ב באמת מהערותיו היקרות ל תולדת רש״י; עאכו״ם לא ידון רוחנו נספר שהוא נתעב ונאלמ״בעיני חכמינו ז"ל אם נמלף ונשתנה נשטף הימים מצורתו הראשונה ולא נשאל בו משם אמד מתעודתו הקדמונית בלתי ספור זר ונפתל איך נולד בן מירא מבת ירמיה (אולי ירים יה ראה ליקאס א' כ״ח). שכתעניה באמבט׳ ואשר ממנו לפי עדות גאוני חכמינו לא נמצא שום זכר בכל הש״ס ולא במדרש או בספר מהקדמונים. ואם בכל זאת נזכר ענין זה בליקוטי מהרי״ל אודות זה לא נוציא משפט מעוקל לאמר אעפ״כ יש נו איזה שולש דבר; כ־ להפך נאמר על דברי מהרי״ל הכ״ל מה שאמר הגאון נעל באר שנע הוריות י״ב על דברי רש״י ח״ל: נ״ל שלא יצא דבר זה מפה קדוש רש״י אלא איזה תלמיד טועה פי' כן ועוד כתב הגאון הנ״ל בספרו צדה לדרך וז״ל במ״ש רש״י ורפוס' על הרנה גרסאות בגמרא דל״ג להו כ׳ אינם מדברי הגמרא אלא מדברי איזה תלמיד טועה שכתב כן בנליון והמפורסמות אין צליכין ראיה ע״כ. ולא לנד אפרי חכמי התלמוד, גאונים קדמונים ואחרונים הבאים אמריהם מלאים גירסאות ונוסחאות שונות שנעשו כדברי ר״ת נס' חישל סי׳ תק״ט ע״י מגיהי הספרים בתלמוד ואין מדקדקין נדבר; אבל למדו חז״ל בירושלמי דתענית פרק בג' פרקים ושנו נמסכת סופרים פרק וי״ו מלכת ד' ושם: א״ל שמעון בן לקיש שלשה ספרים נמצאו נעזרת ספר מעונה, ספר זאטוטי, ספר היא. נאמד מצאו כתוב וישלח את זאטוטי ב״י ובשנים וישלח אח נערי בני ישראל וקיימו שנים ובטלו אחד; באחד מצאו כתוב מעון ונשנים כתוב מעונה אלתי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד; נאחד כתוב אמד עכל הוא ונשנים אמד עשל היא וקיימו שנים ונטלו אמד (יאה חנות דר״ן פרק ל״ד ושם) הנה הראה המנקר הגדול מן האדומים מ״ע פיק ז׳ לנו לדעת דקים לתו לרבנן שתמצא ג׳ הספרים ההם היה מזמן קדמון לפני הזקנים שהעתיקו התורה ליונית וגם עינינו ראינו בספרי הקודש אשר הופיעו הנביאים על אדמת ה׳ ויהיו לנחלה לנו בארצות פזורינו נין המים, הרנה קרי וכתיב משונים זה מזה בתבניתם ונענינם מאוד מאוד. מבואר מקצת הטעם ולא כלו בדבריהם ז״ל נ״נ פרק א' אמרו שם דוד כתב ספרו ע״י עשרה זקנים, חזקיהו וסיעתו כתני ישעיה משלי זש״הש וקהלת ואנשי כנסה הגדולה כתני יחזקאל תל*