Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 101

101 י ילבן עני שמש וירח העמי ׳ גס ננהי־בוכבי־שמים *נעלמו ׳ כי'אישזיקר מפז הלך׳ועץ; דגול מרבבה בתבונה זודעת ׳ האיר עביהבסל בלי מגרעת אמריו'נעמויאף'טובים מיין. שנאני שחקים תאניה.ירביון. עם שיוכיני' הארץ':חד יבביון ׳ על שלמה'מונקנרבו’מסםד תמרורים; - צבי תפארת ישראל'הובל'שאולה. מכל עבר יעזמע זעקה גדולה. בל־אייש יורד בביייזקנים בחורים., בשדה חכמת־ישרון הפיץ אור נעים ׳ מדברותיו'נעימים׳ הנמו נפלאים׳ , י עוונאי ישראל הלביש חרפה עלמה; בשבט פיו’הבה גו:'ם רבים עצומים ׳ צדקת־ישראל״הובח לעיני לאומים, ’ועתה־הוא ברות לתולעה ורמה.- אך נסעו עולמה לא ירדה צלמות! נות־בית < לא לכד בריצתו המות, ’ בצל עדן ברמה היא מעופפת; גווי ירד קבר״לארץ תחתיה ׳״' הנלקח מעפרי יצב למקום שאיה ׳ והיא -"בסוד קדושים ברום מסתפפת. - נוחי נפש יקדה! זכה ונעימה! נוחי בצל־יאל־שדי'עדינה ותמימה'• עזם מלך $מיו תחזינה עיניך; בנד אדני הנך עטרת ’תפארת - ובנו נעואר עימך ינצח מןברת י יעד שום נשום את־פעמנו אליך. - אי*ח ד^מעווי*