Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 100

100 מאושר בארן, ויכו* לגו תמיד אם עוג ואם רע יקימנו. — כשמוע דן מניב את הדגרים האלה יוצאים מפי רעו, תתבוכן גו פעמים, ואמר* גן פתח אח פיו ויאמר; הנה, אין גתגל זו לא אושר נצחי, ולא רעה צלחת, כי •חליפות וצנא למקרה גני אדם חדשים לנקיים . אולם אושר אחד אני מכיר בתבל ונקרב איש ולב עמוק משכנו; בעותי התבל לא ירגיזוהו, פי הוא לכל פגעי הזמן ישחק , ועל צבא מליפותיו ילעג, במעדני מלכים יתקלש ותענוגי רוזנים משחק לו; אין אושר בתבל, אשי ינדילהו, ואין רע אשר ישפילהו, אך :פש האדם הוא תכוננו, תרוממו, ותשפיליו, ולזרים אין מלק נו, והוא שלו ת השקע כי תהית נ'רב אנוש, ונהשקע כי תהיה נקרב אנוש, ) י ונהשקע ובבעתה תחת השמש אם לשנע ואם לחשד. אולי אל■ אושר כזה תשא עיניך רעי אהובי? כן דנית נחירי רצתה נפשי, ענה דן אגרתם הכרמולי, אל אושר כזה שמתי פני, והצדקה מקורו. הצדקה תניא מרפא בכנפיה לכל עמל אנוש ועצנונו, היא תרומם את נפש דכא על כל מקרת התבל 'ומליפותיה להיות מאושר. בעברי פי פחת כמו על גפי מרומי הצלחתו. לא כל אושר בתבל הוא בידי. אנוש לכוננהו, כי המקרה מושל בגבורתו על כל הנעשה תמת תשמש, אגל אושר פרי־הצדקה בלבנו וברצונו לעשותו, כי בלב כל בני מלוין) זרע צדקה זרוע, אם אך מעל השמים מעל ישקנו, נעעי נעמנים ישגשגו, פרימו יהיו למאכל ועליהם לתרופה. (ההמשך נמחנרח הגאה) ^נל יחיד. .Dvn Ahron Dornzweig על יחיד נעמו, יחיד בעדתו, ה״ה הרג החכם החוקר הגדול והמהולל, לו דומיה תהלה כש״ת מו״ה שלמה מונק זצ״ל, כבוד אלתים אקפו נ' דר״ח אדר ראשון תר״כז לפ״ק נקרית מלך. רג פאריז. — סח ח£ןד!tfptfp ןא בצקחם, ערפל חתולתו’בל״נקדיק י קרנים, י"זוהר'ברק הסהר!אהיל’קפאון; גם מזרות רקה! נגהם אספו" מאורי" אור"לא זיהלו.קום" חלפו. בל־־הבריאה לוטה במעטה משאון. קזלמה מונק אויה. הן חטף המות׳ בתגרת־אפו הורידי גיא־־צל^ות' י עיר פאריז הה׳ נבוכה ביליל עובר; י לאעז לנבונים"בזר לחכמים גידרו" " הפיץ תועדה רבים הלכו לאירו. ״ הנה טורף - הניע'לעמקי.קבר. .