Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 96

׳ — 90 — שלי רק נחמד למלאה, אשי ין» נפרחיו נציציו ונשושגיו, מטע להתפאר, אותו ישלש יעקב נגנו לעשותו שכיות החמדה , מה נמרצו אמרי נעים זמילוס •שלאל * עח •דא כנפי לוח דמיונו החזיון הנורא, המוק, המליצה ממשלי אלילי העמים הקדמונים לו קוכנת, נאמרו: ,נחלי נליעל ׳נעסו:׳" הוא Acheron בשאול מתחת אשר שם מושל Pluto הנליעל, כאשר ׳תאקוהו העמים הקדמונים, כי הוא מושל עז ׳וקשה אשל לאי• ישמע לקול המתחננים להעלות אח המתים משאול תחתיה — גס החוזה הגדול ישעיהו המעין» לעס ישראל r נמליצותיו אשר תעלינה אנר כנשרים , כקדוח נקרנו שלהנתיה , ישית עליהן עד" זרה ׳«!ג ■י• ליפוחן , כמליצח ,כי לא מומן» לאשר מיצק.-לה״׳ אשל _לדעתי ’סייחה איננה נקודש , אן נאמונח האותות מהתעופפוח נעלי הנכפים לדעת על דם האותיות לאחור, אצל הכשדים ׳ הקדמונים אשר מהם לקחו הרומים אשר הלכו כפעם נפעם לקראת נחשים לדעת מהתעופפות ומצפצון» כל עון> כנן» מה ילד יום , האותות והמופתים אשר התחכמו מעון, השמים היו נקראים אצלם Augurien או Auspicien , ועל זה ׳רזמון אמרי שלמה המלך ע״ה ״כ< עוף השמים ׳ולין אח הקול, ונעל הכנפים יגיד,דבר" האמונה הזאת שרצה ככה נימי ישעיהו החוזה עד אשר השתמש נו נלשונו לשון למודים לכל ידני אשר נחש איש ערם נואו, ואשר שער ננפשו כי כן הוא, נאמרו: ,צי לא «ועף לאשל מולק לה" כי לא נחש (אויגורירט) איש הרעה; והמצוקה כאשר הוא רע ומוצק עתה, כ׳ כעת הראשון הקל והאחרון הכביד - כמליצה: ומשה י די נהל הזה משחה שמלים משתה . . . ונלע בהל הזה פני הלוט הלוע מל כל העמיס, והמחכה הנשוכה על כל הגוים, נלע המוח לנצח, אשר לדעתי הוא גם כן לקוחה ממשל' אלילי העמיס הקדמונים , אשר נשאול מתחת יש נהל הנקרא Lethe אשר משם ישתו המסים למען ישכחו העמל אשר סבלו פה בחיים , וגס לא נכחד ממן קורא נעים! אח אשל אמרו המושלים הקדמונים: אשליש אחיות אכזריות הנקראות (פארצען) אשר חארגנת פתיל חיי האדם , והמשוררים היונים האמער והעזיאד י כנו אותן רק נשם אלילי פגע• האדם , אולם אסלים , נשם אלילי המות , ועל יתר זה כונן חזקיהו מכתבו נאמרו; ,קפדת׳ כאורג חי׳" ועתה ברצות הנביא להשיר מן שומעיו חרדת המות יאמר: כ׳ יעשה די נהל הזה משתה שמנים תחת אשל יאמינו ב׳ המתים •שחו מי הנהר הנקרא (לעעהע) , ,ובלע נחל הזה פני הלוט (לעעהע) הלוטה על כל העמיס, ■לשון נופל,על לשון בהאמינם אשר נשתיתס ממנו ישכחו כל העמל הנעשה פה תחת השמש , והמסכה (געווענע) מהאחיות האכזריות הנזכרות הנשוכה על כל הגוים בהאמינם בה , ויכלה מליצתו נבאר היטב ,,בלע המות לנצח" — במליצת ,אריאל" אשל עליו הרים כשופר קולו ,הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד , קפו שנה על שנה חגים ׳נקופו , הוא לס• דעתי Bachus אשר היה אצל היונים אליל היין , ומקולו מההודים והמצרים הישנים , ממשן מאליה שט בכל הארן ללמד לבני אדם למשון ביין את נשלם , במלחמת הנפילים הקשה החיש מפלט לו בשנותו אח צלמו נדמות אליה , עת המלכים אסרו אותו נזקים להוביל אותו נאניה כחימה (איטאליען) התחפש גס כן צורתו נדמות אריה, הכה אותם נשגעון, וילנ נהם תאניה ואניה , תאניה ומל חיה רמת ניס, ככה תמיד נדמות אריה הציל אח נפשו מכן, כל אויביו, והנה מחזון ישעיהו נלאה אשל גס יהודה וירושלים חגגו החג הזה מדי שנה בשנה נימיו, כי, פעמים לנוח הוכיחם על׳ שסותם, "ן לב בכנול ונבל חון, וחליל,'אשל נזה נסמן חג הנאקמיס ליונים, גס תוכחתו ,,הוי עטרת גאות שכורי אפרים וצץ נובל צבי תפארתו אשר על ראם גיא שמנים הלומי "ן" תציב ציוני חג היונים הזה, אשר בו ענדו עטרות ציצים ופרחים לראש נאקחוס נגאה וגאון , מכל אלה הלאח לדעת קולא נעים! כי אריאל שם מרכב מן ארי אל אשל נו כנו ׳וסבי יהודה וירושלים אליל היין נאקחוק , מורשת תועבת היונים אשר. ערכו לו: דמות אליה נהנקמו מהקמיס עליו, ואשר שם אליה רכובו, על זה הוכיחם ישעיהו הסחה ,הוי אריאל אריאל" הוא החג אשל תחוגו לאליל ה«ן מדי שנה נשנה נקיית סנה דוד , ספו , שנה על שנה, חגים ינקופו,' והציקותי לאריאל והיתה תאניה ואניה, ותיתה לי כאריאל , לשון נופל על לשון, והוא כארי אשר ׳נהם ויאחז טרף ואין מציל, ונהנה רנות ננניאיס וכתובים, אולם אין פה המקום להארין, ונזה אשים קנצ< למלין.