Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 95

״?!רות הארץ ■ "לראות כי באת «משפטך "׳הרץ חטאתך נגלתה."?ל י אלה הכיתי הכה ופצוע מתבל שנאתי ינידוני נוע. זלות כרימה ' מדרך כל־נעל ידרוך במזימה לץ ובליעל. — אצעק ואשוע כמר רוחי מן יתן לי שומע כעסי ושיחי. — 95 — פני הלוט הלוט על רשע וזדון כל חמם,ושוד י משטמה ומדון. ולנגדה ,בביאה י כל עוזרי רהב ז .'־...י יי מתחת ליריעה המצפה. זהב, אורגה ברמיה בלי,עמלקידים תאחז בצדיה חיש ראיות־עינים, נתפשתי בכה כי מעלתי מעל לא אבו סלוח השקוני רעל. למ2א מנוח זערום'עךמת־ מפניך לברוח ידעתי, ואשמת׳(?)! י לכן עשו השכלת ומכל הברכה לי לא אצי^ת אפס מאנחה.;?אנחת רעם י נפשי הומןה יהויז" בזעם; סיוערה עמה. - ע(יה נרדפה עד־בלי חשך כי חשף חשפה פרוכת המסך. אזרע דמעות׳ כל הימים עד־לןן ארחותי למנוחת עולמים. — כל לילות׳ אמרר בבכי תחתי יצעותי ׳ 1 * Ü' ־ מאיום וסדד. דודאים. Von Moses Reizes, Hörer der Rechte und der Philosophie. הנה מאז שמעכו דבת רבים: אשי יפיאל עם׳ לבדד ישכון, שגר בו בל דלת מבוא 5אהלו אן! נושך ספיר ויהלום מעמיס אמרים: כי רוסו כהה נגד כל יוסי ונשא, להביא ינגן כנה אשי לא נעעה ימינן, אן! אס היא נעע שעשועים, אולם חדשים מקלוב באו ^שי יאמרו: בי רק זמויה זי הזיע הבה יהודה נגנה , זה יטביע מיעב כימה בעינו |־,י1, — וזה יאמר כי חוקי הולחנו הקדושה הטנעו על אדני דחי המצריות אשל חיוה ה’י בטרם נא המולד את העבריות , אך לא כן אנכי עמדי, הורתנו הקדושה היא, גן עי1 אשר נו הצמיח ד' כל ען נחמד למראה וטוב למאכל המוקל. גס ען החיים בתוך יי! האמונה, אף עך היעה טוב ורע המשפע, מקדם לו השכין את לה?ו החלזדחמתהשכח ןזייק העברי השובב שלש אלה הקשורים בקשר אמין! לשמור את דרך ען החיים, בל;עז אשר ידע כי לא ען מאכל הוא לישראל החדיל ממנו, אשל על כן דתנו הקדושה ףא גן נעול ומטעי אדמת נכר לא •עסו נו פרי תבואה, כי כבודת הבת מלך הזאת שנימה, וכל מולדת חון חזרה במו דוה כי קדשה, אולם כל ען נכר אשר איננו עושה