Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 80

80 וועלטבעטראכטונגען), אך בבל דגר״, bi מלאנו שים רומם וזכר לא מעס ישראל * *•)) ולא מהמחוקק האלה׳ ונפלאותיו אשר הראם, ואל תשאלני מלשין תורת או מצות המוזכר לפעמים, לי מי אשר ונינים לו ולא יראה שהלשונות הללו אינן רומזות נכאן כי אם על תורה חסד (טוגענדלעהרע) ותוכחות מוסר אשר גחן ישות כל אדם, נאשר הוא אדם, מגלי הנדל מאיזה עם ולשון. ולא אאריך בראיות כי כל זח הוא אמת גרור לכל מעיין מעשי מדעות קדומות, ולמתעקש לא יועילו מאומה, כי יגוז לשכל מלי.— אך על זאת מצאתי נכון להעירך שבמעט נכל משליו לא השתמש בלשון חוק תמונמ להורות על הגזרה שאין לל טעם כנודע . צא ומשוב ומראה כי כנים דברי. ואחר כל אלה למה .זה יפלא בעינינו שאיש כזה מבר שיר על האהבה קממניית קשר הנפשות אשר קרא בשם שלהבתיה? תיש בדברי מול ענין,יקר מזה לחבר עליו שיר? ומי כמוהו מורה מין ערכה אסרי אשר הורהו חנשיון שכל שגויות מלכים לא יעזרו ולא יועינ1 למשוך בעבותות אהבה לב טהור ונפש יקרה? ומת האלם שיגא אחרי המלך להגיד לני׳"שאם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"? ואם גם באמת נמצאו נשר זה איזה.מאמרים בלתי משכימים למקי דרך ארן _ו[אנשטאנד) הנהוגים בינינו, מה מנהו •הלוך? הלבעבור זה יקל ערכו דעינינו? הטרם נדע שהמשורר המהלך על כנפי רוס דמיונו הוא חפשי, וידיו לא אשורות לצייר לנו יפי הטבע בכל חלקיה? ומי ישך גדלתים ובריח ים ההרגשות לאמר : עד פה תנא! — ואם קדמונינר ז״ל ראו כי טוב לבאר כל השיר ע״ד משל ורמז *) לקורות האומה מיום תושדה עד אחרית הימים, הנה אין שפק אצלי שלא כך חשבו באמת וכי רוח אחרת היתה אתם וכונתם רצויה לאמן ברכים כושלות, כנודע מדרכם להוציא הכתובים מפשוטם לאתה תכלית נרצה ושכרם הרבה מאד I ועל שאלתך : איך יתכן שאנשי כנ״הג נתנו מקום לשיר מול כזה בין כתבי תקדש, הלא טוב מזה היה לגנזו ולחבוש פניו נטמון, לולא ידעו רב ערך הכוגת הפנימית והניחו הקליפה נעבור הפרי אשר לאי אגו להשחיתו כי ברכה בו? על זאת אשיבך שמלבד שהגניזה היתה כמעט בלתי אפשרית לרוב פרסומו באומה, כי בלי שפק ■היה שגור נפי כל לרוב נעימותו,. הנה בלעדי זאת אינני רואה הנזק או הקמה אשר יוכלו לצמוח «זה, ואשר יכריחו לגנזו, ונהפוך הוא שיבה תועלתו להעיר ולעורר האהבה שבין איש לאשתו ולחזקה במשמרות לבל קמוט, זאת האהבה אשד הוצגה כמטרה גס למאמרים ינים■במשלי, כמר■ שתה מים מבורךיוכו׳ ודומהו, ואשר מטעם זה נתקן לאמרו בערבי שבתות כנודע. — הגדתי לך היום בלב טהור ורוח נכון את אשר אני אחזה לי ואתה אם תאבה ואס תחדל, אך טרם אכלה לדבר עצור נמלים לא אוכל מלהעירך *) ואין כחידה לזה ממה שנמצא שם (קהלת א׳ ׳"נ) אני קהליז הייחי מלן על ׳שרזי בירושלים, כי אין מונחו נכא; לדבר מעם ■ישראל גפרע, כי אס להויוס שנהיוחר• מלך כנר היה נידו .הנח והממשלה לגחון ולנשום. איזה דרך יכשר לאדם יותר לחמש. חי׳ אושר והצלחה , וא״כ דנריו על אדני הנכיון הענעו . *•) זה פרי נקשה' השודוח' והרמזים שהנוצרים מצדם מבארים כל הפיר הזה ע״ד רמז לכנסיה הנוצריה כנודע . נוא וראה עד היכן הדברים מניעים!