Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 81

81 על הדרך אשר. גוזרת י לי בעניניס כאלה, ואומר.: שטעית hpw־-..S»s נועה לקבל דעות החדשים געיניס עצומות כאלו נהגו מפלגי.* אבל, באמה לא כן הוא, אך ניצותי לחקור על אינהייענץ' כדיש הנני מתאמן"בכל Vv כיי' להשליך מנגד כל דעה המקומד'לי מאחדים, יהיו קדמונים או חדשים מקריב באו, ואס נעל־ קריעיק החדשים מתאמצים להוכיח איחור כסיבת י■ רוב קמרי הקדש ומשנים ומשבשים בם ככל העולה על רוח השערותיהם, אני לא אונה ולא אשמע אליהם ולא ייפיהס אני חי, וכל זה.לא.בעבור שנמשכתי יותר מדאי אחר־ המפורקס והמקובל כי אס בעבור שנפשי יודעת מאד שאין רוח נבואה שירה על תקרינויק, פעם תראה אור בהיר..ופעם תמשש כעור בצהרים . הנה זאת מקרתיה כן .הוא: שעי' המביש \,ץ7י“שז ♦ .לא ננעלו בפני שום אדם, וכמו שהגדול שבגדולים היא עלול השגיאה'כן גם קטן הקטנים יוכל להוציא לאור 'תעלומה אס בהם לבבו ידרוש האמת לשמה לא לבקשת הכבוד המדומה 'ולמען חכים ורבי יתיך‘ . אלעקתא בחדש ניקן־תרי״ח , ידידך ישראל ראלל . י»"" Jacob Fischer. .מנחת פורים / להגבר המגנה בחורה מצפונים, ברוחי החדה כחצים שניניה. בחכמות שונוס לו עשר ידות, צדקה ואמונה בו נלמדות, ה״ה הרג הגאון החיץ. המפואר במחנה העברים , הדרשן הנפלא כא״ת מי״ה יעקב צבי׳ ם5ייס.יג, אנ״ד בעדת יע״א.. ישורון פריישטאדטל מעי נכמרו. .אותי זנחת, נלכה במחשבתי רעיוני עת אותי שכחת דומם יימגתי י סקול עוגני■ ימים בנירים. ב;ךפתי מעונת׳, אבי‘;די רפה רוחך נרדמה. קול דק שמעתי. ואני ערל שפר לשונך נאלמה אך מעט;נעתי, מגלות לגבי < ■ מהיוציא שירים.״ מקומו טצארזי., טול כבוךך אדוני .שפתיך פתחה, י שם בסתר נוי את $ח לשיני מיתרי פתחה, תלד עוגני, הפעם אנפה, רחך אלי תלא, לשונו הניע-, מחה שגיאותי אטרות הזילה במאוד מאוד בכה, במוצא שפתות׳. בנגינת גילה דברי ת1כחה י" על חטאי גטה. "11 ביום ישועת פלא אותי השמיע. ,