Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 71

לריק תהמולו ופלי המלחם במר מפארה יכחיר יגיעחבס, וחוף הכבוד לבוא ישתולים בבית ד' בחצרות אלהיגו יפריחו, הוד יכוגון בשיבה דנזליס ורהכרים יהיו. (התמשך במחברת הבאת). אסיפת הרבנים בק״ק....Von Ignaz Preßburger ־איש ד,מדברים; הנה זקנתי באס׳ בימים לעס ערג והנה נלסות, עשחנוח׳ שושני האביב נידו רסקו מני, כמו שבלול המש ׳הלוך ימי אנוש נמקו החל וכלה, ואדם כעשב השוה ’ייא יי«י ועשנו יבש, ובכל זאת חצי הזמן נסהו בי אמרה׳ גם נטפי מיס ׳זוקו מער לאיו, ע״כ שמעו נא חכמי לב הנאשפים פה ילדי חבורתי כי הקשתי לשאול: אנשי נדיב׳ צב הזילו מכספם להקים בנץ מפואר בעדה פ' וניס תפלה יקרא לשפוך שיחינו שמה ובזחת לא תחד כבודי עם רבני זמנינו, נותנים רשות זה לזה נערי חפרזים לעשות עזרת נשים בלי מחיצה גבוהה, ויפה תואר בימיה הראנה < נאמרם לא אלמן ישראל, כל עם ה כולם קדושים, והנשים אן> כי חיות, צנועות הנה, ולמה חגרענה מהקחסח בנחלת העבודה, מאילעייע סגורה ומסוגרת, לשמנו אוזן לא תשמענה? ועיניהן לא תחזינה T האומנם ק כאחד מעמי הארץ דוברים י ילאו ולא יבינו, וחשכה להם מקסום, כבודם בקלון אומר, חומי לבב המה, לא ידעו דרכי תלמידי חכמים, שיצרם תקפה עליהם מתטמאים מאוירס או נהקע הזב חסידים הרובצים בבית המדרש לירוש בעמקי התלמוד, נשמה יקירה נופחה באפס ונקל להם להכשל בעון העריות?וזאת גמירי דאין י״ה שולט אלא נהה שעיניו רואות. וד המלך ע*ה לא עמד בנסיון ומה יעשו חלוש׳ כח כמונו? לפתח חטאת רונן ובעד המשני נשקפה, רב הפגר בכל מקום אשליך הס, אן קללת אלהים היא, טמא טמא •קרא, לכו ונוכחה, השמיעוני דעתכם הרמה למען •וחקו לדור אחרון ני זה דרכינו כקל לנו, והבאים אחרינו בפיהם ירלו. _ ר חוצסיח: מפתח שפתי חהלה כי הגדלת משות לסקל כלס האמונה מאבני נגן! חם כגונה «ארזים או חמשים אמה כגונה הען אשר הכין המן אגביה היציע למשכן הנשים מוך תהיה, אולם למען לא תכבד העבודה וילפת אורחות דרכה , וגס לחוס על ממון ישראל ה מדתה •ויד טפחים מיה אחת לה כשעור הסוכה שגבהה אין פחות מייוד או כמבוי שאם יש בגובה יו״ד שנחסב כרשות היחיד ובזאת הנוח נפש הצדיק.. י ’׳*?* : אל לא אחי, תעוררו ריב ומלה רק בהתנדב עם ברכת חי תלוהו, יערב חי יעליכם!למה נהיה בעיני העם כמתאוננים. אל תגביהו גנוה מעל גנוה, כאשי .גאון א ש אלהים לפניכם יען, תחת הקשר נעשה פשר, ולזאת אסמוך על קומכוס שאמר ממון המועל נספק חולקין ובנין היציע מלחא דסליא בסברא נא יחלון תמת יו״ד תהיה . טפסים גגנהה, וכאבן מים יתחבאו תנשים בקומת! תתחבאנה. י׳ יוזמה!: קלוח נעשה חבור ועבירה גוררת עבירה, משולבות הנה אשה אל אחותה ה צמת נבקש מזון לתחלואי הזמן הלא גם בטיב גיטין שלחו •דס׳ושרינין אשת איש טלמא בספר כחוב מבעל, בלי חקירת ודרישת בית דין לדעה אם כנים דבריו, כי מצא . ערות דבר, רק כשפחה נתרפה יוכל לשלחה כאות נפשו כל •מיו, באלו נמתנה ותנין נשיהן, ועתה לעת מצוא נבקש העון בספרי קודש? שפתינו אתנו ללשוניכו נגביר יזיין לנס המה נאגדחא יייייי עילי העם ואנסנו נשמעתא, די לנו והותר חדשים מקרוב חו נחוקותם לא נלך, בזמרת נעים שיר על אדמת נכר, מפי העוללים הנקרא קאר א נחטא, המה כרעו ונפלו בתפלתם ואנחנו קמנו ונתעודד. — וכאשר דרש רנא, פני מה לענש דוד מפני שקרא לדברי חורה זמירות שנאמר זמירות היו ל׳ חקיך. — י׳ חיים: גס אנכי אפתח שפתי גדעתי החלושה, אמנם כנים דבריכם, מנהג ישראל יזייה יחפב! אולם נבחן גם אנחנו? חכמים וננוני הורה כותתיס חרבות לעתים, י ולא ק B ביכתם ישענו, יפתח בדורו כשמואל בדורו, ועתה אס קרנן דעיונינו בקשה עורן) קריב, הנה העצה ואיה הדין לעולה? אם לפני ראשי העדה נפרוש השמלה אשר בלתה נחמי . שממה יהי הניח אן» כי לא מלאנו נו פסולים, נכה הכפתור וירעשו הספים אשר הבית יזיין עליו, לשחוק מהילל ’אמר, ועל פנינו ׳ברכונו לאמור, לא נופלים אנסנו מאבותינו, חק עחר לנוכח אשתו, זה עמד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת, מרים