Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 72

72 הלכה גחון המחנה, ומצאנה כל ה5פים אחריה, לשיר שירה- היה, דבורה אשי! לפחוות שפעת אח ישראל ושירחה שיר חפארח היא בכהונ״ם. — חנה שפכה לנה בקשח רוחה על מזחח ההיכל ועלי ישב שם על כקאו, וגם דבר על לנה לנחמה, האץ לאל ידכם ביראתכם אח אלהים לשלוע ברוחכם, ולמה העליח, אם לא להתעטף נו? אמנם כי ק הוא כח דהתירא עדיף, עושה חדשות נורא רפואות, נעל מלחמות זורע צעקות, ובעיני הגוים אך לנו! נהיה, כי יאמרו האין קן לדברי רוח אשר אין להם שמר, יבנה הבית ,כאות הבונים, כי נדיבן לב המה.,׳. ר׳ גדטפרך: למה נהיה 'לשמצה נקורנו לא נוחלים אנחנו מהם, באוזון ׳7 נלך שללם כי היא חיינו באורך ימינו ונהם נהגה יומם ולילה להחיות בתינו, מי ל׳ פה ומה ל׳ פה? נקומה יחדיו לבית דינא דמלכוחא והשופע בשלום יהיה לנו למלין, בל מפצו .ישלים, כי כל דרכיו משפע, הוא יבין לשפוך בוז על הנדיבים להימין ולשמאיל, אחת היא לו, מולדת בית או מולדת; חון, הוא האיש אשר יקים קערה לדממה נקרב ההיכל יקום המזבח לקרוא נספר תורה הכתובה י— והיציע השפלה יגביה עד למעלה . ר' יופף : האומנם אלם צדק תדברו שפעו משרים את בני אדם ורגע באפכם רק חיים ברצונכם. ידעתי גס ידעתי בי לקלים המרוןיולא מחשבותינו מחשבותיכם ונשם אלהינו נגביר, אולם אמר הרעש קול דממה דקה ישמע, שם ילידי הדור יקומו נגדינו, וחרפת העם נשא ומושיב׳ עעס, עמס מחיה החכמה חן שנון לשונם רק רוח עועיס התעה אותם, ע"כ מתנבאים במחנה בלשון הארן: קנה בקודם, יוצרים עמל עלי חוק, ונשוע לשון תחב א, כולם אהובים, העם שעיס לשמוע נעימת מליהם יקוצו בתוכחתם ויקדשהו בס — ועתה אין נעמוד במשפע עמהס נריק כבוד ישראל כעיע חוצות, הלא שם שמים נחלל — קראתי וגם שניתי דברי הרמ״נם ז״ל: ים דניים שהם נכלל חלול השם, והוא שיעשה אדם גדול בחורה ומפורקם בחקידות, דברים שהבריות מרננים אחריו אע״ש שאין• עבירה הרי זה חלול השם, ומה נ*חל עוד? את דברי תז״ל נשמור לעשות, הקר המצנפת והרם העערה, זאת לא זאת השפלה הגבה, והגבה השפל נקתלקה מצנפת מראש כחן גדול, נקתלקה מצנפת מראש בל אדם , ורומי' דכהן גדול בגברא —’ ועתה למה תרצדו? — ו״ נטלי!): עד עתה החשתי ומרחוק שמעתי קול פחדים יוצא מנית חלל נעות׳ אוה ותמונת שוא נגד עיניו. איש אחד כי ימעא ואשם את פושעים ■נמנה .ונשא עתו.— ואח כל הדור מי ישוחח נעז פניו לאמר, לא אמון נו? י— אנכי הייתי בבית הכנקת החדשה העומדת על תלה לתפארת העדה,בקיק — שמחה נפשי לראות אנשים כנשים איש איש על משמרתו באימה וביראה לשאת■ קפלה , ואין פוצה פה ומצפצף שיח בעלה אין אחד קורן עין ליתן עצבת כי כל מגמתם עבוד את ה' בשמחת נפש וזמרת נעימות כשירי הלוים מפי העוללים . כדתניא זה אלי ואנוהו, אתנאה לפניו במצות, אעשה לפניו קוכה נאה וכוי ואברכנו בשיר נעים. רק במחתרת במספרים שלעת החטאה, מים גנונים ימתקו, נא כבוד מעלתכם אל תאיצו ואל תעוררו, הבוקר אור הולך ואור, כל היום לקאיר על הארן כי מלאה דעת כמים לים מכקיס ונרגן מפריד אלוף . ראהו המדב-ים : שמעתי שמעכם דעתכם הרמה נמלאה יראת ח', ובכל זאת כתלמידי חכמים קלקא להם שמעתי אליבא דהילכתא חקרנו ולא מצאנו מקור לצעקתינו מ״כ נתרפק לתעות אחרי רבים וכל דפרים מר ובא שריש — למרבה המשרה פלוס עד אין קן יפרח כשושנה, חלק לב העם״ אן בנו העין, ונקי על חנף יתעורר, ׳שליו אוהבינו ועם שליו ישב לבטח —*■ כעשן לעיניס וכחומן לשנים, משפעים באלת וכאלה בעיני השופע ודבר קטן לדבר גדול לא יחשב, למה נתקע לזר כפינו ויד ליד לא ינקה -— נחקה לו, והשאר יהיה מונס עד שיבוא אליהו גואל צדק! אמן. י ל׳עניו• למה פן תקביוץ זעלי חב אמרים, לגאיון, למפורסם, ולתפארת, שמי תרים? אס לרשום מך ערבי בלבך עולה, פתיוב רק r «רבן'של פל בני הגיולה".