Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 70

כי אם נם אז יבקשו. אך לא ימצאו, כאשר אלה לריק יגעו, אשר בצהרים לאקוך "המן יצאו, בי ,ימס הש<ץש ונמק" אס זה כניי שמש הצהרים מנמתי שמי יזיימו הופיע, ורוח הנעים הנישג בבוקר ועונג וממה ישא על כנפיו מזלעפוח קרניה המערים נהדפו כל כמוה נפשו ורוחו כחלום עפו ואינם. — וכאשר חקדמו והעמולו להפיץ זרע היקר ולנועה ננוע שעשועים גכרם הילדוח וחשמרוח, כן נם מעמולו לעקור ולשרש כל קוץ וחוח" ולהתיר כל עשג רע, וכל צמח נשחת אשר יעלה בקרבו, כאשר יאמר בתורתנו: "אך גיוס הראשון משביחו מאור מנהיכס" עוד נימי עלומים מקירו כל צמח חטאת המחמץ כשאור ויפרוץ בקרב לב בניכם, כי "יצר לב האדם רע מנעוריו" לב אנוש עוד בימי ילדותו נתעב ונאלח הוא,אם לא שמנו מעצור למקור עלילות נשחתות ותשוקות הרעות, לבל קפה יקפה בתוכם, ואל מדמו בנפשכם כי לא יועיל ולא יקכון להשגיח על מעשי הילדים, להשכילם ולהודם בדרך זו ילכו, אך ניד רצונם לעזבם ויעשו כל אשר ירצו, וידברו כל אשר יחפוצו. — כי אך בלב הילד ההרגל מרשיו יכה, ואך בקרבו עמוק עמוק המה יקונכו. ובאשר קרן בן שמן ואדמת בוריה היא להצמיח בקרנו שומנים נחמדים ופרחים נעימים, פרמי צדקה וחשד, פרחי תום ויישר, כן גס העון והישע אך ינון ואנחה יאכפו על צוארי בניכם, נו יקוננו, והמון חטאות בקרבו ישורשו אשר בשמות יקראו: התאוה הקנאה וקשי עורך, החמדה לריב ומצה, הפחזות, הכבדת הלב, הכזב, והחנופה, מלבד צבא המון תאוות ומדות נשחתות העורקים כרמה ומולעה בחבלי חיי הילד, ולשאול תחתיה אותו יורידו, ואס זה כביר ידידי! הרמש בלב הפרח רק מצאה בית. עוד לא יתפתחו עליה להיות שושנה. — ועתה ידידי I בבוקר עת לזרוע, ובבוקר עת לעקור ולשרש, הוא כלל הראשון לחנוך הילדות, אך בטרם רוחם אקך חיל ואון, זרע היקר בל השחיתו ארצה להפיצו בקרב לבבם, כי אס לא תדעו לשום מעצור למו רוחכם, ואך מאין העוגה, לעמוק עליו למודים רבים אין מקבר, אשר אך רוח איש יכלכלם, תאיצו כל הכשרונות אשי נקרב לבבם ישכוני, בערס יצמחו יבולו, וכל ציץ נעים אשר עליו קוה קוינו להיות שושנה, בעודו באגו לא יקטך וייבש. לכן עד בא העת תוחילו, וגבול תטבע בל תעבורו, וכאשר בעת הקתיו מנהר׳ עדן תהשקט והדממה במנוחה נפשה תרוה האדמה, ובדשן ושמן בטנה החלאה להפיקם ליושביה נימי תקין, כן גם בימי ילדות האדם, כל ההכנות והכשרונות החלו לצמוח ולרוב בקנינו. ואז רוחו אל קולם השלמות יקרב, לעלות על מעלותיה, לכן הניחו לו ואל תוציאו אותו מסוכת שלום הילדות "והנער נער" יהיה וגלמודים נפלאים ממנו כנפי רוסו נל׳תאקרו. אך אם זה כביר העיר מתרדמת הסכלות, וקרני נוגה השכל והבינה מדרי לבנו האירו, אז בל ירפו ידיכם, מנו לו עזר ימינכם, והשקו את פרח הנעים נמים חיים פלג אלהים, פלג האמונה והדת, למען עליה בהוד והדר יתפתחו כי "אימתי קורין שמע בשחרית משיכיר נין תכלת ללבן" (ברכות) אם מבין עבי הנערות צפירת הדעת משמי לב הילד תופיע, וקרני זוהר שמש החכמה שפעת אור בקרנו ירעיעו וידע להבחין בין נוגה זך ובהיר המוס ונין מראות צבעים דרכי התבל, אז נא העת לקרוא "שמע“ ולמך את ערפו תמת עול מלכות שמים ותחת עול האמונה, אשר רפאות מעלה תהיה לפצעי רומו, ולחרות חוקותיה כנעט ברזל על לוח לבנו, למען לא ימושו ממט לנצח, ואז לא