Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 69

מקדו. ואם לא ביאי הילדות ההכנות בקרנו ממעל, 1b לנצח ידיו r>mpb יהיו• מלפעול מאומה לעוגת הכלל ולמגדר! המין האנושי. "אין העולם מתקיים אלא גהגל פיהם של וזנוקות על גית לק" עמודי התבל יאמלו מז״ל אך על אדני הלימודים היקליס אשל על לג הילדים געודס גאגם הענעו, נכונו. "גנוקר זלע את זלעך" יזהירנו קהלת. נגוקד השכם החיים פתחו שעלי ל3 גד מילד, אשל• לנש תום ויושר עוד ישכון גקלגם. וכגדול •מלאכי צגאוה, המלות העוגות והישלות תאפפנה ותלקענה גקרגו, והפילו על תלמיו זיע היקי אשל ממנו כל התפלים והצדקות הנעימית תצמחנה, כי יום זה בגיר גדלו בניכם והיו לאנשים, והתגל שתה על לוח לבנם שדיון בסל הלאה ■ והחלאה, אשל כל זלע יקל הנדיגות לא יכילו, א) לשוא תעמילו להעיב ולהיקיר את לוחם כי זה כגיל אמלהם המועד. נזל החן ותפאלת היופי אשל הצדקה תשא .עלי ראשה, מול יבול, ולא תשאו תן'בעיניהם ומותלי אהבה והאמונה הקדושה נתקו, וגם המפלה והשיח אפי ישפכו לאלוהי מיום לא תניף להם נשם נדבות, גשם הנחמה, המשיב נפש ולות. ״מפיל א)נו משמוע תולה. גם מפלתו תועבה" "ביום הלאשון מקלא קודש" עוד בשמדות חיי האדם אל המקדש יבוא להמליח פלחי הצדק ונצני התושיה. בלבו. והמדרש מלביש הלעיונים האלה בדבלים כאלה: עם המן שהיה יולד •'לישראל, היו יורדים להם אבנים עובות ומרגליות, והיו הגדולים שבהם באים ולוקחים אותם וגוכזיס אותם, שנאמד:" והם■ הניאו נדבה בבוקל בבוקר ״וכי בבוקר הניאו ובצהרים לא הניאו? אלא ממה שהיה המן יולד להם בבוקר וב״ד הנשיאיק הביאו". השמלות, ידידי! בוקר החיים היא העת המאושרת אשל בה המן, מאכל עדן לנפש, משמי אהבה הנעועה בלב אבותיהם> על לאם .בניתם ירד, ובלי עמל ותלאה מעין ממיתם, הנותן שקו׳ לעצמותיהם מבענה לתם יניע ובתוך "המן" גם "אבנים עובות" למודים יקדים ומשלים נעימים ימצאו, אשל כתם פז ופנינים לא יפלאו, ואם בניך ינצלו• אותם בסדרי נבנם, המת אושרם וישעם לכל ימי חייהם יכונו. וכל איש אקר על כנפי לוחו על הגביה. ובחכמה ודעת ויקלו! נפש ולוח גדול מאחיו, זח עוד בבוקר חייתו, בימי ילדותו, עזב את משכן העצלות לאפוף על שדי הלומת המדע את פרי מגדים "הנחמדים לנפש וישאו ברכה למכביר, לכן. יאמלהמדלש, נכתב מהנשיאיס ואצילי העם: שהמה בבוקר את נדבותיהם הניאו <-״וכ*• בבוקר הביאו ובצהרים לא הביאו?" אלא ממה שהיה המךיורד להם-בבוקר'' ממעמונים היקרים ונחמדים אשל ננוקל חייהם.להם היה למנה, נדבותיהם הניאו, ולעולת וקרבן על מעלות המזבח הניחו . — - ולפן נאמד "במכילתא" "לא נתנה התורה אלא לאוכלי המן" התולת׳ אך לאיש זה נתנה ותהי לו לברכת אשל כמו במן עוד בבוקר יצא לאספו אל מדרי לבבו, ובלב זה זרועי קודש חוקותיה ומשפעיה יכו שורש וישאו פרי למכביר, כ* אך עת הבוקר עת חפן היא ואישר וברכה היא בחיקה תשא, והאנשים אשל עתות היקרות האלה בהבל וריק יכלו. ועל תלמי הזמן יעריצו לוועניתם ויאמרו: "עול היום גדולי׳ לא עת האשף, מחשבתם כוזבת ולשונם למיה. ומלה כלענה יהיה אחריתם, ולשוא זאת נחום ינחמו,