Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 67

נוחי נפש®דינה! ש0 yy3׳ מר־רסים: הצדק והשלו־ם :הדיו לראשך תא1סים,?סדישרפי קודשי שנאני ר13תיס; עלית למדיום!אספך כביוד אלחים, עשיאוך לכם־ירו’ מלאכי גבהים ׳ נפשך צרורה שמה בציחד החיים! אהרן בהרב «■״ה אברהם יואל זל׳ל דארנצוויי . Don David Brill. משא דבר (Nach einer deutschen Predigt.) «ת נעשה לנער היולד. אמי ורעי! לא אוכל לקרוא הדברים האלה «נלי יהמו ימ«רו «עי «רוב ההרגשות אשר ס תעוררנה גקריי. השאלה: "«ה יעשה לנער היולד?" נאחזה נסבך רעיוני איש ואיש, ומגמת פני כלס להתיר מרצובותיה, ולדעת על מה אדני חנוך הילדות הטנעו, כי בלב מי לא תשכון החמדה לבנים'יקרים אשר מדרך הישר לא יסירו רגלם? ונפש מי לא מתאו לצאצאים אשר על שדה החכמה והתורה יצמחו ויגדלו? אך במת נוכל להשיג המערה הזאת? לכן סורו נא אלי, ידידי! והטו אזנכם אל הדברים אשר מז״ל יורו לכס, ושאבו ממעין החכמה אשד כרו לכס, כי כהקיר ביר (וימיה, רן מקור מים חיים, מקור אושר וישע, הנותן מרפא לנפש ושקוי לעצמות, הוא לכם יביע, ואוצר יקר מכל סגולה הוא, אשר השאירו אחריהם לכם לברכה, ואשר גם עם חוק ישועת מכמה ודעת בנות עת החדשה לא יהיה למותר וזאת תדעו נאמנת — בכל משפטיכם, אשי על דבריהם, אשר בהדת והאמונה מקורם, והנושאים חותם תכנית ימים הקדמונים עליהם — תחרוצו, כי אין דלתיס ובריח לעין בחינת השכל לאמור: עד פה תבוא ולא תיסיף — כי מדרי לב אנוש עם פל מורשיו ומחשבותיו כקפר היו נגולו לפניהם, וחכמתם ותבונתם עלו למעלה ביתר שאת — כי לא אך בבתי עקד הספדים בינה ודעת אצרו, כי גם ממעמונים יקרים אשר בהעבע נסתרו, צעין! העלעה הסירו, וגם בגן עדן נפלאות ד׳ במעשי ידיו, פרי המדע לקדו, ולא כאלה חכמי לב המה, אשר בתוך קירות ביתם מגורים ימסיגרים המה, ובתהלוכה התבל ויושביה, ותכונת הטבע עורו עיניהם מראות, וזרים חמת להם, אך הם ידעו גם את תעלומותיהס בפלס הנסיון ובמאזני השכל שקלו ובחנו חיי איוש ומטרת האדם עלי תבל ארצה, התבוננו מראת הנפלאה מהתבל הזועפת ׳סוערת כהמות ים לגליו, ומהטבע הנעימה השוררת בתשקט ודממת, אשר רוח דמיונם העמיד לנגד עין חזיון חכמתם, והיא לקח טוב נתנה להם על חיי זמני, מיי האדם עלי תבל ארצה, ומיי הנצחי, למען הגישם למנחה לדור אחרון אשר יולדו. — והלמודים היקרים האלה בכל משליתם ומאמריהם הנבונים תמצאו, המשובצים באבני מן ידיעת תכונת הנפש, וסגולת תנל ויושביה, אשר כל עוד לא ימושו, מקות שמים וארך, שבולת הזמן לא משטפס ומעולם לא יאספו. אן> אס הסתירו דבריהם תמת מסות האופל וצמח הערפל, כהטבע הנחמדה מתנותיה *