Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 62

מדעתה, כי לעירה היא עוד לימים, וביום ההונהה הומר יימנה עממה לבה, בל תופש ודיור ימנעו ממנה, יתרגז תחת משא הדאגות והתלאות אמר תמלאנה איחה גבית בעלה. ימים רבים מרתת ועלנת את רוח אבותיה על אשר לא ממעה בקולם להנשא לאיש, וכאשר דברה אליה אמה בלאנו לאמור: עד מתי תוחילי? הלא מלאי ימיך חמש עשרה שנה?, במתתרים בבתה, ולא ענתה עלי אמריה — אולם פתאים ילא הקלף על יושבי עדי גאליליא, בי דבר המלבות הגיע: אשר לימים עוד שבעה, לא יעבור איש ישראל לבוא נגרית עם אשת, בלתי אם חפשה נתן לו משרי הלגא, לוחה נשמעת בחולות גולי ליון, אלל כל פנה מד יילילו, פה, אם על בנה,ניניה, בי דאתה שער זקנו החל ללמוח, ועוד לא לקח אשה לראות עמה חיים, פה, אב מר לירח על בתו נאה נימים, ואיש לא ידעה; גם אבית מייעל זעקת מבר יעוערו, האם, הולידה בנחל דמעת לפניה, והאב, פעם התחנן אליה, יפעם גער בת. בבה עברו ימים אחדים, ומירעל לא עלרח בח לקבול לרת אניח, ולא קמת בה עוד ריח לבלבל תוגת אמה; ותשב את לבבה ליאש על בל עמלה ויגונת אשר תקראנה אותה בנית אישה — ותבחר לעשות בילק אבית ואמה. העת נאה, ואבותיה לא שאלו אח פיה את מי תבחר? רק הראשון אשר אנה לידס, הוא אישה אשר הוכיח לה י״י!I — היום רד מאוד, והשמש נשקפת אלינו באוהב נחמד בהפנותו שכמו ללכת לדרכו, השמים לישו בגדי קודם ויעשו בהם התבל ויושבי בה, הדומיה אשחרר על פני כל האין, ורוח לח חרישית יפיח ויניע את עלי היער, וישמיעו סד דממה דקה, כקול עונים: — ,,לקראת שבת לבו ונלכה!" ומירילע תשב דוממה ואבלה לעומת בן גילה געישעלי; אם אין עמהם נתחדר, בי אנשי הבית מקטון ועד גדול ימהרו ויעשו במפץ כפיהם , את תמשעמים ותמעדנים, אשי יבינו על שמחת מירעל* וחופתה, כי טרם יתקדם חיום יכלת הברית בין שניתם. קול תרועת שמחת נשמע בנית מקלה ועד קלהו, איש איש ממלאכתו אשר הוא עושת ירנן ירועע. ילדי חבית משחקים, מלחקיס וירקדון בשמחת עליליתם כבני לאן; והאורחים ׳קחו גם חם חלק בשמחת אדוניהם, יחתרו התיבות, הארונות, ישולו ויבוזו את המגדנות והמטעמים, כל ירך וכתף, כל נתח טוב, אשר הונן ליום מחר, יאבלו וייטיבו אח לבם. אנשי הבית, התפקדו לגברים לראות אם ימלאון שם משפר עשרה, למען העביר את החאן והכלה בברית כדת משה וישראל. בני נבר, יבואו, ידולון בעד המלונים ■יניטון; שלוחים אלו מנהלים ודחופים העירה, אחד יקנה מלנפת תפארת נעבור נערשעלי, למען.יכהן החתן פאריערנית השער [שטר״מיל], והשני יקנה טלית למר למר למענו. היום פנה ולללי ערב נטו, וימן ח' 'אל הבית "הולך דרך" יודע למשוך בשבט קופד, ויכתוב את כתב הדת [הבחינה]. השלוחים מהרה קל באו כעל כנפי הנשר דאו והניאו אח בל; תא ירחים לבשו נגדי שנת , ואבות מירעל וגס פראדיל לבשו גם הן בגדיהן החמודות, לתלים ושמחים, פני מ־רעל בקו נלעיף לגל תראה המולה; אוהל המושה נטוי, החתן והכלה לקחו מחדרם׳ ואליה הוגשו, הכלה תשיגב את החתן, והוא יתן את הטבעת על אלבע אשר תושיט לו, את הבוש הזכוכית אשר ליגליו חבה ליש־שים, דלו קי בלשונם מכיש היין אשר גיד המברך, פשתגן כתב חדת [הכתיבה] נקרא לפניהם — ואגודחם נוקדה לנלח!1 ככה הרכה והענוגה הזאת, באחת הנבלות אל נחושתי הברית הוגשה,