Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 60

•ד. ח ת ו נ ה . Rach d. Deutschen de- Hcr-berg.Fränkel'- ,HrtrathNt" v: M. Ornsttlt«. (חמימה.) ה־וס ׳01 השישי לעתהצהרים) אל oh הדין, בראש י מני לןדיכים הפודה קימה וצפונה, עומד נית גדול ויחג ידיה, ושעריו פתוחים' משכי עגריו — הוא מלון אורחיה. אנשי חניה ימהרו ויחישו פועל כפירה, איש אה רעהו יעזורוי זה יטאטא במטאטא על פד רצפת הגיה לבער הגלל עדמויוו, חה יפיץ מול אדמדם'אצל■ הפנוח אשר הבאישו נמקו מתחי ומאות הנשפך עליהן. זה יפרוט מנורת נחושת קלל בה השת הקדם האחוזה באפון הבית נרתוק ויוךדס מטה,.למען.היות לה ברק, וזה יעלה נרותיה. זה יכהה השלמנות ביריעויל פשתים צחורות^ וזה הבשאילז בעורות מאדמים. ילדי הבית ירחצו פניהם לטוהר, שעי'אאשם יעשו קוצות תלתלים, ויסירו מעליהם את הכחנוח אשר זהימתן זעא בשרם, וילבשו לבנות. מספוא הוכן לב•,ר אשרברפתים, וחלות לחם יומים ערוך על. כשלחן למאכל בני אדם. כק> הנמצא בארגז שלחן השתית [שאנקטישע} אשר נקוב חור '־בדלתו למען ישליכו חל היכו שקלי כסן> אשר ילקחו מיד בני נכר הנאים לשתיה יום יום, הוסר ממנו טרם יתקדש יום השביעי. ועל מם השבת נתנה המשרה עלי שכם שפחה אשר לא מבני ישראל היא. — אורחת עברים וננעניהס העוברי* מעיר לעיר לערוב מערבם, יבואו הנה, ,לשבות את יום השבת.,: ובכל רגע ורגע יבואו עוברי דרך חדשים המונים המונים אל הניח קזה, עד כי יתום מאדם רב אשר יקבצו ויבואו בו. וכאשר יצרו חדרי משכנו מהביל את המון אנשים אשר יקבצו לשנות ולנוח נו, והרצפה כלח הקצר מהשהרע עליה כל האורחים, אז,הרנה אנשים ישבנון נין השפתים תחבור והכירים, וגם בחצר החיצונה נוכח פתח הבית ירפדו קש וחנן למשכנם וישכבון במנוסת שאננה, עד כי יפנה היום! — על יד השער, אשר עוברי דרך יבואו בי, עומד בעל הבית ואשמו בלי מרגוע, אל הדרך ישאו עיניהם, ולבם כהולם פעם; בחרדת נפש ירוצו לקראת כל העגלה, אשר תביא אורחים אל ביתם, וכאשר בפני אנשים הנאים יביט׳, ישוני ברוח נכאת על משמרתם, ניסת מפתן תניח, ולבם הולך ועוער, לא ישאו פני כל איש ולא יחשנון כל נבר הנא לחסות נצל קומתם, אשר נעת אהרת בלב שמח קדמו פניהם. עגלה צב, ומרכבה מרקדת, החגלגלי לסופה אל החצר החיצונה, סוחרים ועשירים באו הביתה — ובעל הבית רישתו, על '׳משמרתם יעמידו בנפש,נבוכה ולבם נמוג'והלום ן האורחים יפנו כה וכת. אין קורא להם: ,שלום בואכם" ואין משמיע אליהם: .ברוכים הנאיס.׳' , על מה זה מחם סרה והשקע לא יוכלו? כל רגע ורגע, כיום תמים יעבור בעיניהם; עומיים ומצפים — והנח, עגלה ארוכה יתומה ל!*’ סיסים לבדם נעאה מן הדרך לבוא סצרת, נעל הניח ואשתו בגיל ורעדה ירוצו לקראתה; וכאשר ביום סופה וסערת, יום ענן וערפל, תזרח השמש תשלח כרפי אורה על' פני האדמה מנוגה נגדו עבים יעבדו, ותקים השערה לדממה, כן התקיה פרמה מעות פניה על פני האומללים האלה, וסערת לבם קמה לדממה, פראדיל ובנה גרשון באו הביתת, ופגיחס מלאם זעת ואבק מן הדרך. נעל הבית דחף את אשתו.