Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 55

,asüäiw! — 88 — תקראיני רעיתי- אב1אה אגר0ז סלבבי המעזואה ולו אלדה בתבל’לשנינה ״פנינה - ראי נאי!" ז תלער^עאמ׳תי בלזאול.- על נדות ל,א3ם 0Y בודדה בת ניועם בצל צלמון צוערה אויה לי, אויה׳• אין חנינה:!פנינה' ךעי נאי•’" דן טמון במצולה בחול. - Poetisches von Dr. Josef Bergel. .p> תחם הארץ ועיליח- ידום כל עוף השמים. תרום רועה ורעותיה והרועה בין המשפתים. ובגנת חמד נטעתי אסם בל שושן ומרח. אין בל. רק שלג וקרח. התנין אם שירי מנעתי ז אך באמרי סי מאוד נבהלתי נמהרת׳ בדבר שפתים; הטוב והרע לו שקלתי אבל- יחד ישאו במאזנים. האטה צדק ז חלילה! גם לחרף אורו וצלו. גם לו תפארתו ובלילו. גם לו יאתד, הוד ותחלה. בל ימי קיץ ועת הקציר יחיש בל איש מעבודתו,. גם בעת דודים.עת הבציר, לא גהה ושקטה יגיעתו. פרי מעלליו יאסוף ויצבור,. דגן והטה ימלאו אסמיו. תירוש ויין כל יקביו, עד יבוא הקרח ויגמר. ח ר ,ל גם אתה ממני שאלת נפלאות מעשיך אשירה . שפע וברכה אצלת במשל ומליצה אחבירה. אהה! נאלמתי. פי לא אפתח: טוב ממך לא אובל ספר ׳ והרעות לא אוכל שפר, לכן בזמרת׳ אל תבטח, מיום דרכה כף רגליך על הררי ועמקי הארץ, רק שואה תמשוך אחריך. בוא יבוא עמך הקרץ, על צעדיך אמלל כל חי. יבש כל צמח האדמה. תסובבך שממה ושמטה. הלך אתן ואובילה שי. רוח אפך סופה וסערה. מי יעמוד לפני קרתו ז ישא» במו אפל ונהרה, כפור ושלג על אברתו. מחרונך יגוס כל גמר. איש ואשה זקן ונער, נהמות שדה וחיתו יער ׳ דמתה הארץ לקבר.