Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 50

עבד נה, או •גוללס נפסח נייר ויניחם טל אנן קשה. או ישליכם באחד החורים. וצריך לפנות קן הצפוין שכנלד מלק הצפודן הנחתן לצד צפון ויאמר: תפלתי העלה לראש אורחת ותערב לפניו עתירת׳ שלה, בשובע שמחות וגוי, ואחייב יחתוך בשחין שבולו מתחת (ע׳ד המנהג שלנו למחוך עדים מאתה פץ בשחין אחרי קציצת הצפרנים יישום שאמרו ואי קן ביה מידי לית לן בה) שניב האבן או המור שלשה מריצים רחוקים זימז באצבע ויאמר: זה חפן אורמוז וגוי, אנא העוןז המבקש אך Aschozescht)JW) אליך אתפלל אליך אקרא ובשמך אקרא ואהלל אותן שלה, ואח׳ח •שלין ג' פעמים עפר על הצפרנים הנקצציש, והעפר צריך שיקח אותו מתון החריצים אשר מפר ויאער: אנא זרוש הטהור החגיר. הצדיק והנאור מאור אורמח, מנני נא! אברך אותו ואהללס שם בנודו, אבקש רצונו ונדרי אשל0 לו. בשובע שמחות וגוי. וחן במתיחת השער נהגו בל הדינים והברחות נמו בקלון הצפרנים, חי גם השער המו הצפרנים הם חלק בלתי טהור מהגוןז (שם שם). הפרשי התפלל שלש פעמים ביום: תפלח השחרית בנן הממה, החושן. נחלות היום. ותפלח המנחה בשעה ג' אחר חצות, והנהן התפלל לפני האש < וזאת׳ תפלח השחר: אביך ואהלל אח גדלו אורמח , שופט צדיק, נורא הוד, היודע הל, הפועל הבל, אדון האדונים. מלן המלחים. הבורא והמבלבל את חל היצורים יום יום. מלך גדול וגנור. רחום מראם ומקדם, משפיע ורב משד. אל מחם וטהור, המחלחל והמפרנש בל היקום מלחי צדק מלהותך מלחות בל עולמים. אורמוז אל הבבוד הרב הדר השמש ורוב גדלו ותפארתו, לבל ימוש לעולם המופיע הוד בגנור לרון אורח. מר אנחה וגוי (חאן פונה המתפלל בפניו אל השמש ואומר בבונד ראש:) אחלה פניך אורמח (עושה ג' פשיעות לפניו ואומר ג׳ פעמים) נגדה נא לבל היקום (עושה ג' פסיעות לאחרת) אנא אחשדרפן השמש, אנא חל האחשדרפנים, הנפשים הפורחות, אורן הזמן הנברא. (ונעלות השחר •אמר) הרב מלך לטהר את לבני, המזיקה ידי למעשים עונים וקדושים (גי פעמים). ובחלות היום מוסיןז: מ׳ יתנני נמו האור הזה רם ונשא במרום (גי פעמים) בשובע שמחות וגו'. ובשעה שלישית איזר מצות היום מוסיןז להתפלל: אחה השוק נהדר בנוע, העלני אליך עם לב חדש ורוח נבון בקרני (ג״פ) מהולל אקרא השמם אשר לא ימות לעולם המופיע הוד חגנור לרון אורח (נלחש) אורמוז מלך הבנוד, נורא רננות אנשים, יהיו נא חלם קדושים ומאושרים בארן I טהרני ואטהר, ב* בל חוקי הנביאים הקדושים והטהורים קרובים נפי ובלבב׳ לעשותם נאמת ובצדקה! אמן בן יהי רצון מהיום והלאה (בקול רם) זה חפן אורמוז וגו׳ (שם זי). ואסור היה להפרק׳ לדבר בשעת התפלה ובשעת האבילה (Bage ונקראת נאחילה הזאת הפת נשם ״פת נ ג ״ דניאל א': ע״ד אמרם אין משיחין בסעודה , ונערוך נשם מגוש עם*׳ רב האי גאון, שהאמגושין בשעת סעודתם שיתקין ואין עוציאין דני בפיהם אלא מוציאי ן קול שאינו מחותך בנעימות והנעימות בלבן עח׳ל) ובשעת הרחיצה ונניח החקא רק ברמיזת (vadi) . וחן המצות להגות ולקרוא תמיד בספרי אפעסטה, החיוב להתפלל תמיד, להתוודות על חטאותיו ועל' חטאות העם־ קודם התפלה. וחן אסר צורואסתר לענות נפשו בצום. וחן היה נהוג בין הפרסים נתינת המעשר. וכן ברבת החתן על שחיטת הזבחים לאמר: יהיה לרצון לשני האחשדרפן ß&hman יאוימוז, ברצון מלך העולם אלה׳ הכבוד האל הטהור - אד זונח אותן בי בן צוית׳ (בקול רם) זה חפן אורמוז וגוי. החהן שוחט את הנהמה ומניח •דו עליה עד שתצא נפשה, אח׳ב ירסן ידיו ומסיים אצל הנהמה את תפלתו זה חפן אורמוז וגו׳ (שם סיב)• איחא בתנא דבי אליהו רבה פ״ט: אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון נעלה, מביא המאמר הזה החכם ר" ו״פסאן נר׳ו ומשנחהו ומפארהז שהוא מאמר •קר מפנינים המאשר והמצליח שלוח הניס ע״ש. ויתכן כ׳ כמו שמחבר הספר הזה קרא ושנה והגה בספרי חכמי היונים חמו שהעיר שם כן קבל מפי ראיה י/ו שמועת גס המאמר תזה מספרי הפרקים הקדמונים', ח׳ חן נודעו לו החברים עובדי האש שהזכירם נשיא חבר אחד חמו שתעיר שם הנ״ל. והנה צוה צורואסתר את האשה, בי ננומר בבוקר אחר׳ אשר נטלה •דיה ואזרה חלציה נחלי הקדוש תחיצב האשה לפני בעלת וזרועותיה על החזה ותאמר אליו בתפלתה תשע «עמים: מה רצונן אישי ואעשה, מה חפצך נעלי ואפעל I יאח׳ח חשק לו וחפן ותלך לעבודתה , אופערהא ע',ז מרחשון תרכיז - ׳*למו יאנין.