Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 49

4e ונוי, אח“כ ייתן פניו וידיו וילבש הכשדי הוא החלי הג״ל אשר עשע מעליו בטיס הלן D לבית הנשא (שס פ' נ״ו). וכן החסלל השישי קודם השינה לאמי : הושיעני אורמוז מלן הכבוד ושמיני! השד פתי־ורע (Petira) אל תיקני! משערו! (Mitlira) וזיוש הושיעוני! זיוש אל תשכחני! ׳תגיל ויתרומם שס אוימוז האחשדיפגים מטעיון וזיוש שלה! (סם נ״ז). וכשהקיץ משנתו אמר : בשובע שממות וגוי אתפלל בטהרה המחשבה הדבור והפעולה אס אחשוב או אדבר או אפעל — תמיד טהור אנכי. מר אבכה וגו׳. אני מאמין נאלה־ס ובחוקיו ובנשמתי שהיא סלק אלוה ממעל, בסחית המתים ישכר פי השאול, ומלאכי אתרימן יהיו לאין (שם שם) . גס קודם השמיש המעה יאמרו האיש והאשה תשע פעמים זה חפן אורמוז וגוי(שם נ״א) ואסרי התשמיש אמרו זה חפן אורמח וגו' (בלחש) בשובע שמחות וגו׳ והבעל מושין> ואומר : אנא שפע־אדמה אנני מושי• לן את הזרע הזה (שם שם). "מי שראה קרי בלילה יקום ויאמר התפלה אל האחשדרפן שפע־אימת (Sapandomail) המפרה אח האין < ׳טול מי רגלים מהשור ויזרוק על השמלה, והנותר ׳ששון על הארן, מנעפי מיס האלה יברא תאסשדרפן ההוא ילד אשר ׳נתן אל אחד הישרים בשמים, אח״כ יקרא בשם הרוח מג; האין (שם שם) . — בשעת העטוש (בלשון פרשית Etesch שר״ל כמו Ate&ch בלשון הזאת שמורה א ש, מפני שהאמינו הפרשים כי תעטוש בא בכס האש המתגבר על המלאכים המזיקים ע״ד "עטישותיו תהל אור וט"! נמת שכתבתי בעני! תפלס וברכת המתעטש אצל כל תעמיס במאמר* ,העטישה" נהנאר סרכ״ו) היה מברן הפרשי המתעטש עם כל הנמצאים אצלו אז: זה מפן אורחו! וגו׳ בשובע שמחות וגו׳, אודה לאלוה אשר שלח ל׳ העעוש בטובו ובצדקתו, ככה תשבר ותמגר בכל מקום ובכל זמן את המזיקים אשר יארבו לי, אורמוז הגדול נאדר׳ נכח להכות את המחבלים חרס (שם נ״ח) . בהדלקת הנר או נראית נר דלוק היה הפרשי מברן: »אורמוז מלן הכבוד הרימה את יפעת הנזק כעין החשמל נאור אש הנוער נניח. מר אבכה וגוי, תהי תפלתי לרצון אורמוז. אקרא אל רוח האש הטהור יליד אורמוז. 1 האר פנין לעולמים והופע בהדר קישן. יכפרו נא וגו׳ בשובע שמתוח וגז' (פס i'p) . וכן נדן הפיסי נראית כל דני •קר וגדול:!,הרואה הררי אל יאמר: מר אבכה וגו' <ןרן אפאר ואנין כל הר מופיע, מושב האושר , יצור אורמוז הקדוש הטהור והגדול, בשובע < שמתות וגו' (שם נ״ב) הרואה בית הקניות יאמר: מר אבכה וגו׳, אתפלל אל נשמות המתים, אקרא אחהן מהוללות ואתפלל אל הנפשיס (Ferner’s) של הקדושים בשובע שמתוח וגו' (שם נ״ג) הרואה עיר גדולת יעמוד וילוע פיו נסתר פנים (Penom אשר ישים הפיסי על ששמו יעטה לבל יטמא נרות אפו כידוע) ויאמר: מר אבכה וגוי. ואני חפלה אל השמים האלה, אל המקומות והערים, מדעה העדרים, נחי ברכה ושובע, מים ארן ועצים, האין הטהורה , הרוח הטהור , הירח הכוכב המטיב, השמש אור ימי בראשית, כל עם אלה׳ הכבוד, העם הקדוש הטהור ותגדיל . בשובע שמהות וגו׳ (שם נ׳יה) . וכן '•ה' ר" הרואה ים, נחלים או מעינית בארות וכל מקות מיס ׳ברן: •תרומם כבוד אורמוז ויטעהו תעלה וסבא תפלת׳ לפני בת ארדואידור, מר אבכה וגו׳ ואני תפלתי לן מעין קדוש, ברכת ברכה ומקור הטוב והמנאב, בשובע שמחות וגו׳ (שם ש״ז) . הפרשה הזאת ושלמעלה בברכת ההרים הנה מקור המשנה נפרק הרואה ,על ההרים על הגבעות על הימים ועל הנהרות וגו׳ אומר ברון עושת מעשה בראשית, רי״א הרואה אח הים הגדול אומר ברון שעשה את הים הגדול". וטעם הברכה נעבור קדושת ההרים והמיס, והאחרונים החוש׳ והפוסקים לא הערו את מקור הברכה הזאת. ע״כ נחלקו אס ח״ב לברן על כל הנהרות או רק על ארבעת ראשי הנהר היוצא מגן העדן ע״ש , נם נלאו להבין מפני מה קבע ר“׳ על הים הגדול ברנה נפ״ע . ובאמת גס נפי ס״ז הנ״ל נסדר הברכות של ציריאסחר נזכר הים בלשון יחיד, כי אין ים אלא אחד (רש״י בראשית א' ") וחלקיו הרבים נכללים נשמות נהרות נחלים ואגמים וני' שזכר שם, ולפיייז קבע ר"’ רק לקדושת המיס ברכה נופיע כמו אצל הפרסים כנ׳ל. וכן היה מצווה הפיסי לברן בקציצת הצפרניס "7<ן ובחתון שער הראש. וז״ל נש״ע או״ח סי׳ ר״ש נרמ״א נשם האנודרהס כשנוטל צפרניו לא ׳טול אותם כסדרן ויתחיל בשמאל בקמיצה ובימין באצבע וסימן לזה ינהג״א בשמאל נדאג״ה נימין ע״כל , וכסדר הזה ממש נאמר ג"כ נסדר הברכות ס׳ מ"! וז״ל: כשיטיל הצפרניס יתחיל מן ה קמיצה אח”כ האצבע את׳'כ הזרת אח"כ האמצעי ואס׳כ האגודל, וציין לזאת סכין מיוסד החותן כל צפורן לשני חלקים ונכ״א יאמר: זה חפן אורמוז וגו׳. הצפר נים הנחסכים היי נקברים (עיד ית״זל קוברן חסיד) בארן ינשה אשר לא 7