Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 48

48 «וונוס׳ יאשלינס «על פגי לנצח (כאן יחלק י פסילי הציציח לסלסה. גלילים) :אזילה הלאה בל מחשבה רעה רל דבור רטן וכל פעולה: רמח, אשל משבחי. מדמו ופעלח׳ «יום הולד• עד עסה. רחם נא אלהים על גופי ועל ׳נסמחי נעו׳הז ונעו״הב (כאן יקוד בראשו ויגע בציציח על מצחו ויאמר:) נרכהייחעלה לראש אורמוז והערב לפניו «הורסי שלה) (לובש העיק על נשרו ואומר:) בשובע שמחות ונגן העדן •נוב הצדיק הטהור, קדוש• הוא טהור הוא העושה׳-סקד משפע וצדקה בארן (אוחז בשחי: הכנפוח ומחויקן לפניו ואומר) זה חפץ אורמוז בעשזח איש ואיש ימסד משפע וצדקה, והאלה׳« משפיע כל עוב על ראש (כאן.קושר קשר בכנף העיק). מתהלך בקדושה. לפניו. אנא אודמוז המליכה אח המנחם אומללים והמשיב נפש נענים (כאן אומר עוד.הפעם זה חשן אוממוז לגו' ואצל המלוח נעשות איש וגו' קושר קשר שני לפני העיק ואחייב מפל לאחוריו אח מתי כנפיה הכשדי ואומר:)• ■בשובע שמאות וגוי •(כאן קושר עוד מאחורי העיק׳ שני קשרים ובשעה שהוא' מחבר אה ארבעה הקשרים האלה יאמר בלחש: יש אלהים , חורת צויואקהר אמח, צורואסהר נביא אמח. הנני מקבל עלי לעשוח אך טוב. אח*כ יאמר בקול רם ג' פעמים:) א ורמוז חושה לננזרח•. בשובע שמחות וגוי (שדר הברכות פרשה גי- ודי). וכן לא יגע הפרם׳ נשום אבר מגופו בבוקר עד שיעיל •דיו נמים מפני רוח רעה פעמאה אוחו בלילה, חאח ברכת נעילח ידים: אורמוז אל הכבוד,׳ יגדל יא כח זמש מושל הארץ, נאנרתו יםך עלינו. אתפלל אל אורמוז הגדול הנד והטהור, אל האש נראם הסוכן בכל ומכין על הכל, אל הרוח הטוב המון, המגין ממרים קדשו מל האין: ואליך אתפלל השומר -אח העולם כנסר ירסן> על קיו, אליך חלק אלוה ממעל , יצור הזמן בלי מצרים (בלחש) •בפרו נא אורמוז מעשים טוניס על כל חמא•, השיבה לצפש׳ העהורה ששון ישעך. יהי חלקי בכל מחשבה עונה ובכל דניד קדוש: אשר נשבע הארצות . תרחיב לי האדן ושפעת מים הכשיז. תשמש הופיע עלי ממרום שלה I (שש ס' הי). — ולן -מציה שם המנהג לקדש ׳החודש במולד חלבנה , וקדיש הלבנה גי• שעמים בחודש, ביום או בלילה בשעת ראית הלבנה: א'י במולד הלבנה. ב׳ במלואה,ג' נכסה או נסין, החודש. וזה נוסח הברכה: אורמוז מלך הכבוד יגיל וירב הדר יפעת נוגה הלבנה. מרי אבכה ונוי (כאן נושא עיניו אל הלבנה ׳ואומר בכובד ראש:)• ואני תשלחי אל אורמוז ■אל האמשאספאנדם ואל הלבנה השומרה אה זרע הפד אתפלל אליה נשאם עין אל רום ושפל (גי פעמים) הלבנה מגן זרע הפר הכי לי ששון ישעך I כפס שהתמלא הלבנה כך חתמעע . חמשה עשר •מיס מגדל וחמשה עשרי יום המעט. בגדלה ההפלל אליה ונמעועה התפלל אליה. נשגס במלואה •הירא י הוא אחפירשן מלא אור המאיר לארן אשר ברא אורמוז, נהסס אור הלבנה בנחה קרניה ישאו עצים תפוחי זהב וירק דשא יכסה אח פני כל הארז, הלבנה בחידושה. או במילואה הוליד והצמיח כל מגד גרש ירחים (בקול רם) זה חפץ אורמח וגוי הושיעה נא ירם, הושענא׳עשחרוחיצאן־,. •דגו וימיו נד אדם מקהלום הנבונים הקוראים אליך בכל לבנם הטהור■ באור. נין׳, שמרני «מתקוממים עלינו, , האר פניך■ על מולדוח נעל• חיים — אנא מלאך האור, מקור הנריאוה, אמן כל הולדות, מעין בל פריה, מעין גדול I (שם פ' עי) . . — ונכלל (עיד שאח״זל חייב ן)דם לברך מאה ברבות : בשובע שמחות וגוי בחמשה הימים אשר נין אשיח ונין אנירן, וכן י״נ מאוח ברכוה: זה חפן אורמוז וגוי.בחמשת הימים אשר בין הנה Honuet ונין הגה Vehesehtscstosseh . — וכן נמצא שם החיוב להפרשים לברך ברכוה על הנאה בל דבר באכילה ונשתיה . ׳«קור הברכה לפני אכילה ושהיה.שלהם היה המנהג אצל העכ׳וס לשפוך קודם כל אכילה ושהיה מכל מאכל ומשקה אשד •ערך מן! השלחן מעע ממנו לכבוד האלהים לקרבן ולאות יהודה אל המשביע לכל ח• רצון. תאה הברכה קמ9 האכילה: ברוך אהה «לך. אורמוז אשר ברא עדרים טהורים, מים ועצים עחיריס, האור והארן וכל: מיגים טוניס I בשובע שמהוה וגוי (שם .פ' <"ב). וזאה ברכה המזון •אמי האכילה: זה חפן איימוז ונוי בשובע שמחוה ונוי אורך יופיע לעולמי. מד! כרה בריא אולם לעולמים. ’«לא אלוה בל.«שאלוחך, בנים טוניס וקימים, אורך יידם לעולם ועד, הנא בכלח נש«’ עולמים, שם אור אושר ושובע;)«חוה זרוע לצדיק. היה בריא וחזק לדור דור I (בלחש) יכשרו נא אודמוז מעשים עונזס וגז!, זנשובע שמחות וגוי (שם פ' י*נ). וכן היה הפיסי ■ חייב לברך קודם עשות׳ צרכיו. ואחריה, קודם שזעיל מימיו יעמוד חשע •פסיעות רחוק מניח הכסא ויאמר: זה חפץ אורמוז ונוי ואמרי שעשה צרכיו בכפיפה יש65ן> א״ע באדמה קשה וינשה )ישוב אל מקומו הראשון ויאמר בלחשז: בשובע שמחוה