Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 42

—* 42 — אליו א ו יחוד חסון האש , ויחן אליו חוקיו ומשפטיו אשי נהג נקפיו לעני־ א שנוח טח שי׳ל לשון החיים*). חלק• (נאקקים) הקשי ההוא היה אחד ועשרים ואלה שמוחם ושוכן טניניסס: אי i קעטוד־יעשע שי׳ל ששר חהליס. ג׳ קעטוד־גהער שר״ל קדר החשלוח. גי. ווהעשט־מאנםערע שריל דני השמים. די. באגס הוא אורח ח״ם. ה,. דואזדה־האמאקט שי׳ל נמו אנן הגמל . וי. נ א דע י שהוא ששי החנינה. זי. ם א ד ם ע ם הוא ששי גשש נל מי. ח׳. ר ע ט ע a ט א נטין ש׳ע חושן המששט . ט'. נ ע י ע ש ט הוא ששי שושטים . יי. קעזעשלאב שהוא כש׳ע •ויה דעה . ׳“א . וועשטאשש הוא ששל המלוח. ׳'נ. קהעשט הוא ששי לנגח הששיי. •'ג. שעשאנד שי׳ל מקור ידים. ׳״ד. י ש טי עש ט שר״ל ששי מעללי האנוש . ט״ו. נאגהאנטאקע י״ל אושר הישרים . עין . ,יאיים י״ל עול שמים. •יו. אששאיאם י׳ל ששרשיא או אוי השחי. י״ח . דאוואוערודשיעד הוא ששי מנן ומושיע . "ט . אשקאלעס נמו נאי ת׳טנ . ני. וועגדייאד שריל קדושה ועהיה . ניא , ה א ד ה א ק ט הוא אוח ומושה . מאחד ועשרים הששלים האלה לא נשאלו מד ימינו ני אם שנעה שיקים ואלה שמוחם : שפי קדושה וטהרה הנ״ל, איזעש נ ע , ו ו׳ שש עי עד, נעאעש׳ם, אשעיגאנש , ׳עשט־קאדעק היא היי הנינוח, נין־דעהעש הוא מעשה ניאשיח (אשי ננהג מאמנים׳ אחד החי נימי יג ושמואל גסצל אידשיי אני שגוי מלנא, עשי׳ הטיח החנם ל׳א קיאנמאל נל״ו) ועוד מאמר אמד המנונה ,זה — יזא" . המלווה והחוקים נשפר לענד דומים ישוים נחינה שנים ונאופנים שינים אל רני חוקוח חירחנו שננהג ושנעים (.נ׳ העיר חרן מקום מולדה אניני אניס הענר׳ היא קרונה אל ארן מולדה ליייאשחר' ששיעגעל ישפרו Erin) עד שנגלל זאח נחעו רנים ובן שלמים מדורשי קדמוניות (נמו Huet ונוי) גאמונח שוא לדמות נלננס נ׳ משה רנינו עיה נקרא נקרא אלל השישים נשם לעידוש, ומקלחם חוו שוא יחשל לאמי ני המחוקק השישי הוה עמי ננעוריו לשני אחד הנניאים נישראל, ונילקו מים על ידי איש האלהים למד ממנו חוקי חויח משח אפי שם אח'נ לשני גני עמו. ומקלה האמנושים נשיש הימינו והעמיקו מקיים עוד יוחל וננניד אניהם אניני ׳מימיו (והאמנופים נננל ושיש נשאו על לואייהם קמיע של אנן טונה שנה חרותה מלת א מ ח נהחשאלם שהם נאים מנח אנרהס שעליו אמרו חז״ל נ'נ ט׳ז מרגליות טונה היחה לו לאנרהם אניני תלויה גלואיו וני , נקיית התלמוד מההר,׳ יחזקאל הלו׳ ערך אור נשלים) ודגים משושי׳ השישים והעלניאיס, ונן הנמים ינים מהנולדים ונראשם המנקר, הלישת׳ Poucher ממליטים ענ׳ש כ׳ לערדוש היה איש יהודי. הזיות רקוח והשערות שיושוה יוח קדים נאלה יניחו על משננס נשלים, נאין אתני יודע עד מה, אם שקר ונזג רשידתם . או •יפדו זהג מיין על טיט אגמי רפש, וגרגיר’ פנינים מחניששים נמול דנר׳ חול ההם — אנן האמה שאין עליה מערערים היא : למיין חוקי שתי הדתית האלה נרונ אדניה! ׳מידותיהן ומישיותיהן, המראה לנעה נ• שאלה אשה מאח דמותה ומשסנחה הקרונה אליה נזמן ינמקום, נעניחוח מדיניות ונמישיוח מלחמה נשלים («ראה משהפגן האגרת ירמיהו בים) וקנלי זו מזו דני׳ דת ודין נאמינח ונימוק . אמנם נחשונת השאלה : מי קנל ממי? גדולים מלגות חקרי לנ, נ׳ מי• חליפת* Anquetil והאשננזי Kleiker ממליטים נ׳ הרנה נמשך ונא מצורואקתר אל היהודים, גוזרים אומי חנידם וקושרים ינים נמו יישישון שלאוויוש והנילי' איייגיניש נשם הארמי פשוק ואחרים, ונימוד שלומי אמוני ישראל ר• נהפוך הוא, והשישים קנלו אק חוקי לורואקתי מאנשי גלות יהודה. ומי נתנם יודע ששר דנר יענה ויאמר נ׳ נם שת האמת נחוך ׳ושנת יפלגינן לדינור״הו לשער, ני הדמיון שנין לענד אל תורתנו שננהג נא להפרקיס מתורתנו אליהם . אולם הדמיון שלהם אל חורה שנע י ש שלנו , גא ונמשך הרנה מקרנ חוק׳ לירואקתר אל היהודים , נמשך ימי שנח נימיהס נארלות ננל ונשיים מפוזרים ומפורדים נמיינות שיק ומד•. תדעה הזאת ניארו ונריו ינים מחממי ישראל הנאמנים לעמם ולדתם , ופילוקון> גדול נזמננו הוא הרג החנם אלמי׳ מוהרי, קיאנמאל ניע נקשרו מונה׳ז מעיי על דני אמונת הפרקים הקדמונים ננלל נאמר, ק׳ אימות פרק ומדי הגם שתאמינו נשת• ישויות *) עיין נאקתי רנה שהקנית דנר עם ישראל נלשון חיים שלו.