Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 40

40 Bon Ab. I. Bodansky. נהי למות רך שנים בן פיורת יפה ניוף מנין כציץ נובל. כאלה בש^כת נגדעת וכל מאויך לאין' י ־:־־ ז T l T ־ t־T! lvT '( וחטדתך למחשך ר)בר נהפכת. כנחלים■ נטע', נזלו ימיך י בטוב ובנעימים הכלל נפלו, ביל וששון לך.רןו פעמיך; ואתה תמו — כענן כלו 1 שבת פתאום משוש חבריך שבת בחוגם הידד,ושמחה: הלן1 ונקה ילכו אחריןי , שאריתנו רק זכרך ושמך. אך מנעו קולכם מבכי ולא יעוד תדמענה עינים: : .. •: t ■r " ד¬ כי נפישיו חשכה לנצח תחי במרומי סתרי שמים. קול הומה נישמע בשאון »הוי בן! הוי אח י " איככה נסחף פרי לגאון, נכרת עודנו נקי חך! יזךךת בבת עין אמך . אל ארץ יחשך י ונשיה;■ נתקו כנעורת פתילי ימיך : V! I ־ .... I ועמם כל תקות תושןד,ו צר לי עליך,.מטע נעורים מעי מאבל יהמושמרו ביגוןלבבי׳ אקונן תמרורים ודמעותי בפלגים לך יברר. שיוממו על זאת בני אדם! דיומו נאלם מדבר גבוהה הבוטחים בכחם ועוצם שם נם הילדות תכת שאיה . 3 ישם■ במחסה שדי יתלונן, בצל.עליון שצא מנוח; 3- ופה את עפרו אל שונן , עדי למחש יחליף כח. פרס ויהודה Bon Salorno Rubin, c בשנת שלשת אלפים ארבע מאוס ושתי שנים ליצירה היא שנש שמש מאות ושמונים ושש לפני חשבון הנוצרים, תגלה נבוכדנצר מלך לבל אס יושבי ירושלים ורוב אנשי •הודה אל נבל, .וישבו ישם שגעיצו שנה, עד אשר לכד כורש מלך פיס את מלכות בבל, ויער את רוח מקצת בני הגולה, לעלות ’רושלימה ולבנות שם את בית המקדש השר. אכן רובם נשארו במדינות נבל ימים רבים . *) זה לי יעשר שנים אשר העמקתי קרוא בשפיר׳ צענד אפעשעה המיואשים לצורואקחר מחוקק הפרקים (ואנכי אז טרם ידעתי את הקשרים החדשים מחכמי האומות המעירים והמעוררים על זאת) ואשתומם למצוא נהם הליכות תורתנו שנכתב ושרשים רבים מתורתנו אנע״פ . ואמלא אס '•די ניקקת עט קופרים לחרות עלי לוח בקיצור נמרץ את כל הדברים אשר ךמו וישוו נהם קשרי צעני אל ספרי דתינו וירב הענין ויין) נגדלק ויהי למגלת קשר . ונראות׳ את תוצאות שפרי זה כי טונות הנה לאור באור החיים, ואגמור בדעתי ו