Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 32

— 32 — ' (Nach Lessing.) sHy אתי Von Ignaz M. Bak, Rabbiner. לא כל עת אחפוץ קד־וא בספדים, לא כל עת אחפוץ בתיוב :לזרים; לא כל עת אחפוץ חשוב מחשבות, לא כל עת אחפוץ ספור נשגבות. אבל כל עת לשחוק תאותי, כל עת התעלס' באהובתי כל עת משתה׳ היא ש?ןחתי, כל עת טוב'לבב, לרוחתי. t ד i רע, תאמרו זקנים, רעות פנים — ואתם, כל עת אסוף קמנים תאותכם־רכי הישנים ללמד' - וליפו* הענעים! את אשר אתם עושים מזוקן מעעיו - ואת אשר אני עושה מבוער עמנו! זאת איפיו עשו חייו כטוב בעיניכם ואשמח גם אני — וטיובתי' בל עליכם! n1 -|OO־3 , (.Von N. Keller. (Nach dem Deutschen ספר נישאר בידינו למשמרת ־4־ רק הקרב לישתיות כאהבה ונחת דבריו השמיע בהיוד קולו אל נורא מטעין אמונה מקור מים חיים י ויד' משה בחבה לכבוד ולתפארת — רק הרואה אמת בתוכו זורחת, י פי כל לאומים יקבנו: תורה. נוצצת בזהב טהור תאוה לעינים: 1 t י •vv t vIt וזז T ־ ז־ t עוד רענן עלהו, נצח לא ימולל, אןי בעיניו עזי ספר על כל ספרים, נם’אחרי בלותו באבו עודנו; נפלאת אהבתו ליו, יינזאנו על לביו׳ שיוט שוטף כי יעבור, סער מתחולל, לא יסלא בכל יקר. בכל עננ בשרים. עליו לא יחול, גם לא יניענו! כבת עין יצרהו, ׳טמנהו בהביו. T T T - ז V : - - « « " ־ J :•* י \ רק הקרב אליו בנפש טהורה אולם מי אשר נפשו ביקר אמונהמאסה ורוחו לאמונת אמן נכספת, עת סעדת העת סביביו נשערה, שואף רוחו'הצח — באפו כקטורה — מי אשר לו התורה אבן מעמסה׳ ר ו ח א ל ה י ם, בין עליו מרחפת -י ואומר: בדבריה מרמה נסתרה; “ :v ״ | ז! "■ 1 v v *• י זי׳ו 11 T ז יוזז