Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 31

31 באיור תורתך, נר ישראל, אפל זרוח׳!?!לי* אפיקי נם התלמוד העצומים; עת בעצמת עז-ך תלא על_כ'נםי הרוח, בלי הגבהים יתראה. הסתמיים והסתומים.- - אלי מקור החיים יהי שרשך תמיד פתוח, דבי תורתך, בעט בחליתכתבעלי לוה, יי ותציב'״ציונים״ לבני ישראל למשמרת. ג שדי;שוב שבותך, ישלם לך נחומים•); 7 קרנך תרום'בכבוד,’ תשוב ‘לימי עלומים / מטה אהרן יפלח להללה ולתפארת. ./ «. לשלמה ז ו'ל צ ע ר. ליובל שנת הארבעים למשמרתו, כשנת תרכ״ו לם'ק. משמרת שירות היכל במשרת מזבח תשמר. ראש משוררים,/קול ערב וכניור נעים, להךרת קלש בדוד עלי שושנים תנצח, וקולות חץביים שלהבת;ה?חין נשבעים. ספרך שיר צי1ן אלוהים ואנשים משפה, רוח חן והוד נוראי בשיריו הנפלאים: לעבודת בית תפלה שערי זמרה פתה '?מ?תח ךלתיח7חרו?יו בפז מסלאים. - יובל היא לך, אקן׳ שנת ארבעים למשמרת בבץו האלוהים׳ עדי הנה היתד׳ לך למינה. לכן בל עדת ׳שרון אוהך מום מאשרת. בל מלמדי שיר;עטרוך בלדת רננה. מקצות ארץ יובל ‘לך שי למורא לתפארת, בי כן;ברך רב פעלים, רוח נאמנה." *) כימים ההם אש יצאה נעיר יעני^ויא ותאכל כמעט את כל אשד לו,