Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 26

26 של אדם והיה קטן כגרגיר של אמונים (נל״א ערבזנג או באחגע ועיי' ערוך) ע״כ והמעריך הוכיח שגירסיזו היא הנכונה וגם שקלא וטריא דגמרא «ורה על זה שאם נגרום וכאעון הוא יתר חיזוק למאי שאמר שטומאת?ןכ״ום מטמאה נכל שהוא. וא"כ סוף שם עריאפום, כלומר §<>«» , אולי הוא מלת אפון שנמצא בגמרא הנ״ל ויחיה יטעם עריאפוק כמו פרוכט דער ערנזע אדער באהנע ונשמטה מלת בעל *) והיה עיקר שמו בעל פריאפום כלומר דער גאטט דער ערבזען * אדער באהנעןיפרוכט ואולי כנו את האליל בשם זה ינגן שאלה הפרות היו אצלם עיקר פרי השדות והגנות כי האליל היה להם לאל שדות וגנות כאשר כתבנו למעלה. ועוד איפשר שרגילים היו לעשות כוונים וצלמים מזה האליל בדמות הפרות הנ״ל אשר הוא היה ממונה עליהם ויהיה א״כ מאמר של ר' הונה מובן ומפורש בזה. ואל תתמה על מה שאמרנו שאולי עשו צלמי הבעל בדמות אפונים שכן מצינו דגון כלומר אליל בדמות דג ובעל זבוב או שהיה לו דמות זבוב או שדמו אותו למשיב את הזבובים (והשווה , Zw! anvfiviog Zsvg /tvfaQyog) . וגס תראה שכנו לבעל בשם אלה העניניס שתארוהו בדמותם. ואדבר מזה אי״ה במקום אחר באריכות. **) משה בן רי יוק> ז״ל גידעטאנן חופ״ה ק״ק וויען יע״א Von Dr. M. Sachs s. A. .מכתב Mitgetheilt von Dr. B. Platzek, Rabbiner in Brünn. רבא דעמך מדברנא דמתך׳ יהי מיתיך לשלם. יהירי׳ חיש מהר חלפו רגעי העונג אשר שנעה נפשי לראות פניך ולהתעלס בחברתך היקרה לי עד מאוד. בן לילה נאת וכטל משכים הולך עזבת את עיר מושבי כי ירט הדרך לנגדך, הלוך הלכת כי נכסוח נכספת לבית אביך׳ כי לדברי פיך ייחלו בלמלקוש ולקראת בואך יצהלו עיניהם אליך ועפעפיהם יישירו נגדך נקבצו בני עדתך ושטו להם אותך לראש.ללכת לפניהם לנחותם הדרך ואחריך כל אדם תמשוך בחבלי האהבה ובעבותות האמונה לך יצעדו׳ וחברת את האהל והיה אחד. אשריך ידידי גבר הוקם על׳ את דרכך בקדש ראה ד, וכאשר , בנעוךים_הטית שכמך לסבול עול היראה ותורה׳ בזוך דרכך וכבר ידיך לנגב עיניה גמלך ׳ ותהי המשרה על שכמך. והימים ימי בכורי ראשית X חייך וגם עד זקנה ושיבה תשא ותסבול הנשואים מני רחם בעזרת ד׳ ובחסדו אשר מאתך לא ימוש. — אמרתי אני אל לבי. מאשר יקרת Gtesen. Monum. 'וכן נמצא הלנה נחנ׳ך חמן או המניס ונשמעה מלת נעל ועיי (* phoen. p. 170. ") עתה אחר תשלום המלאכה לאיתי כי כנר יאה נעל נקולת התלמוד ערן אסון מענו מזעיר מפירוש מלתי פליאפוש שכתננו אנל גס נזה המעע הוא סשולת מיונה על האוכל מ'מ לקייס כל האומר וכוי ציינתי דנריו.