Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 25

/ 28 גזה הפירוש אעידה לך עד נאמן והוא מלת פרא או סרה שיקומן בה חמור הבר אין תפק שמלה זאת נבנתה מתפלת תולדתה משרש פרה וקראו לחמור שם זה עבור גודל תאוותו למשגל ולפריה ורניה . ונזה יתבאר לך ההתקשרות שמלינו לפריאפוס בעבודתו ובספור קורותיו עם החמור. אמנם עיקר מלת הוא מלה עברית פרי (פרוכט) אבל הדמיון שנין מלא זאת ונין שם פרא;עזעל) בהברה ובטעם העיקרי הוא היה הסנה הראשונה שייחסו לפריאפוס שייכות מה עם הסמור הן במשלים שמשלו עליו הן באיזה מנהגים של עבודתו, ואולם נתחזק קשר זה נמת שכתבנו שהחמור נוס למשגל וגדול בטבעו כת המפרה ומוליד שייחסו לאליל כאשר כתבנו געתה העמדנו ג״כ השערת הקדמונים שמלת ttgi היא פרי על כנה . ובטרם נסיים נאור מלת פריאפוס נחזור לעניננו. כי כבר ראיתיך מחריש משתאה ומתמיה מה.לחקירה זאת בנאור דברי הנביא. ואולם אם זכור תזכור מה שקדמנו שהנביא בכאן מוכיח את העם על מה שכרוכים אחרי עבודת נעל* 7’יניסיס אז תבין'שלא בחנם סרנו מן הדרך לחקור על שם פריאפוס ועניניו. כי עבודות שני האלילים האלה 7ומות זו לזו בכמה ענינים וגם שניהן השיאו את העם לנטות מדרך תמוקר ולזנות עם הקדשות ורחוק הוא שידבר הנביא מן עבודת בעל־דיוניסיס וישתוק מן עבודת פריאפוס כלל כלל. על כן נראה לי שהנביא כיוון אליה נמת שאומר פרה למוד מדבר וגו' וכאשר רמז במלת תאנה אל עבודת נעל דיוניסיס כן רמז נמלת פרה אל עבודת פריאפוס. ראה שהנביא בכיוון שונה את משלו כי מאסר ש.ימה את ישראל לבכרה קלה /משרכת דרכיה (ע״ש) חוזר וממשיל אותו לערה למוד מדבר וכו' למה זה השנות המשל? אלא כוונתו להטות את לב השומעים אל עבודה פריאפיס בזכרון מלה זו אשר ענין האליל בנוי עלית כאשר בארנו. ועל כן לא בחנם הניח הנביא מלת חמור ונסר נשם פרא כי הוא הוא אשר טיבו של האליל ושמו יתיחם אליו ואל תתמה לומר שדבר הנביא לפי פרישנו רמיזה בעלמא היא דקת מן הדקה כמוט השער, כי כבר דמינו תמיהה זאת במה שכתבנו למעלה. אמנם כן שרמתה בעלמא היא אבל בני דורו של ירמיהו שטופי זמה אוהבי זרים הולכים אסרי אלתי הנכר היו כאשר מורים -דבריו נפרק זה נעצמו ואין ספק שהבינו את רמיזתו. הלא תראה כי גס במקום אמר רמז אל עבודת פריאפיס. כי מה שאומר יי הי כתמר מקשה המה אין ספק שכוון נזה אל צלמי פאללוס שהעמידו הנוים בגנות ופרדסים כמין מצבות לפריאפוס למען שיתרצה להם ויברך פרות הארן. וזה הפירוש של מלת תמר גלה לנו המכס הנוצרי הנ״ל והמעיין יודה לדבריו. ׳ ועדין מוטלת עלינו חובת באור מלת עריאפוס על תמו. ואחר שבארנו מהו החלק הראשון של המלה (ngt\ נעיין עתה בסופה <׳,>7ro») ויהיה דבר ולא חצי דבר . הנה בירושלמי כבת פ״ט ה״א מצינו שקלא וט־יא בענין אס טומאת עב׳ום מטמאה בכל שהוא או לא ואמרינן עלה לראיה שמטמאה א״רהונה ר׳ ממא נר גור־ון בשם רב הבעל- ראש גוויה היה ונאפון (כך הגיסא לפנינו) היה. ופירש הקרק עדה הנעל: ע״זשלבעל, יאש גוויה היא: ראש אמה היה, ונאפון היה: כמין ניאון) היה בגיד שנתקשה ועל שם יכך נלןרא נעל כדאמרינן מפלצתה שעשתה מפללת לעכ״ום. והמעריך (ערך אפון, איננו גורס ונאפון אלא וכאפון ומפרש הנעל שהיו עובדים נימים ההם היה כעין זכרות