Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 24

I — 24 — ורעה אמונה (מחלים ל״זג). ודברי ירמיהו בכאן ודברי הושע שהזכרתי כמעט אחד הם בתוכן כוונחם חח ברור . ועדין צריכין אנו למודעי שיש עבודה אמרת אצל היוונים דומה לעבודה הנ״ל בכמה עכינים וזהו עבודת פייאפוש (TJ^innog) . גם אליל זח ממונה בהבליהם על תנובת האדן ובפרט על צמחי הגנות ופרדשים וכן מכנה אומו אווידיוש אל ומגן של גנות (Ovid. Met. I. 415 hortorum deus et tutela) והוא גם הוא נעבד בצלמי פאלליס לרמוז אל כחו המפרה ומצמיח ויש לו סם כנוי ltfeqpaUos כלומר אבר שלו זקוף. וגם זה אליל מילידי בני קדם הוא ומהם קבלוהו היונים הם פרטי עבודתו. ובפירוש שם פריאפוש נתתבכו מאד החוקרים והד היום לא עלה בידם, רק בזה הכל מודים שהשם איננו מלה יוונית בי אם תולדתו באחת מלשונות בני קדם. וכבר כיזב אחד מן חכמי אשכנז הקדמונים, מאטהיאק מארטיני, בערוך שלי שהשם מורכב משתי מלות העבריות אב ופרי ותרגומו בל״א פאטער דער פרובט', אך החכם מאווערת דמה זה הפירוש באמרי שא*כ היה צריך להיות אב פרי ולא פרי אב והצדק עמו. (.Movers a. a. £>. E. 661. Anm ונראה ־בעיני שכל המפרשים לא הגיעו אל נקודת האמת יען אשר שמו עיניהם רק על מה שדמו את האליל לאל גנות ופרדשים וכל שאר עניני ו וקורותיו השליכו אמרי גוום דלא הניאו אותם בכור הבחינה. ולפי דעתי ענין אחד קטן שנא בשעורי קירות אליל זח הוא מורה לנו את הדרך נלך בה לבוא אל תוכן כוונת שמו. נמצא בשמיי היוונים שאנשי העיר לאמפזאקות היו רגילים לשחוט ממורים לפריאפיש ביום איד שלו וכבר תמהו קדמוני יוונים ורומיים על זבימה זרה זו ולא מצאו לה טעם קרוב לדעת ישרה והנה כתב אווידייש לבאר זה המנהג כי פעם אמת כאשד החאשפו תאלהיס על הר אחד באדן בני קדם לשמוח נמשתה ויקס פריאפיש בנשף לילה לבוא אל אחת מבנות אלהים (נימעפען) להיות עמה לשכב אצלת, ויהי כאשר קרב אליה מיש ונשמע פתאום שאגת ממור צועק בקול גדול ותברח הבתולה והאל לא יבול למלאת תאוות לנו. על כן שנא פריאפיש את החמורים ואין לו זנח אהוב ומקובל יותר מזבח בשרם.(.319 .Ovid Metam. I. 418, I. 438 VI) ישמור זה אע״ם שאין לו לכאורה שייכות כלל לטיבו של האליל_הוא נראה לי עיקר בבאוי שמו בי כל עצמו של שפור זה הוא נבנה לפי דע י על שם פריאפיש אך ברבות הימים נשתכחה הוראת השם והשפוד עלה לזכרון ועתה נכרת מעיקרו ואין איש מדורשי קדמוניות יודע להגיד פשר דבר מה זה ועל מה זה . ולבאר הענין אימי שהחמוד לפי דעת בני קדם שטוף זמה הוא ואוהב את המשגל יותר מכל הנחמות וכן מצינו ביחזקאל כ״ג כ' זתעגבה על פלגשיהם אשר נשר ממורים בשים וזרמת שישים זרמתם ומלת בשי בפשוק זה בנר פירש רש״י על נבון אבר תשמיש ואולי מורה על טבעו זה שם חמור בעצמו באשר נשתעפה המלה מלשון ויין ממר (תלים ע״ה טי) או מעי חמרמרו(איכה אי כי) ובדומה בל זה לשון אדמימות וחמימות ויהיה א״ב עיקר הוראה של מלת חמור נהמה שנחמרו ונחמו מעיה מאש התאוה העצורה בקרבה. ואם אולי תפקפק אנוחינו מקום לשרש מלח זמורה נענין זה נאשר הנר־ נימים קדמונים אבדה הנהיזו ועיי׳ ילקוע רמז שע׳יו לשי שלא חיו ישראל יודעים מה מינה של זמורה ונו׳