Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 19

— 19 — 'V מגלת אפור ׳ כוללת אה 'כל הקומה אותה' [געשיכעע] מוצאה .ומובאה' מעמדה ומצבה בכל חליפות הזמנים מעודה ועד היום הזה, ואמרי כי כותבי' הקורות קעמים לא מעט יאלצם הענין להשען על השערות רחוקות ודממנות ס זר* י כוזבות וידרב* את לשונם קשתם שקר , על כן לכל ספורי י הקורות יתכן' הבחורה,בלהוציא יקר קושט אמרי אמת'מזולל מחזה כזב ומשאת שיוא; להשיר מעל גבולי'שדה:תרומת המדעים כל מרולי השגיאות י וקמשוני ההתעיות, אך . לא כן גמדע׳ תורתינו־ הקדושה, לא כן בדית כי היא אבן הראשה, "מצובה מרשפי אש שלהבת 'יהי, הנה היא כולה כליל נחלת שדי ממרומים, מלילה לנו למשוב כי עלו בה קמשונים, הן אין על עפר משלה, טהורה היא מכילי מאום אץ בה שכולה, קדש מצבתה זרע אמת כולה. והנה מודעת זאת אשר קדושת בה״מד כצנלה מקדושת ג'הכ, כי כן מק הלכה בישראל מנ״הכ מותרי לעשות נה״מד אבל לא בהפוך, ובהיות כן ימכן לומר דנ״הכ יש לה גדר קדושה, אך בה״מד יש לו. גדר.טהרה, משום ןדמואר טהרה גבוה יומר מתואר קדושה, גם נודע למשגב דרשת חז״ל ע״פ ־הוי כל צמא לכו למים, אין מים אלא תורה, כי כאשר המים יורדים מגבוה לנמוך, כן ידיעת המורה תפוץ ותפרוץ 'ממעינות אלופיה הגדולים אל כל צסי צמא הקטנים, ובהנחה זאת גם י כל מדע ממדעי התבל תתאר נשם מים, יען גם מנגינותיה נמשכים מברכה העליונה, ומעתה י״ל דז״ש ר״ע למביריו נשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור, ד״ל כשאמם נכנשים לב״המד ללמוד וללמד תורת ה', אל תאמרו מים מיס, אל תעפילו ומבהלו ברוחכם לאמר, כלום יש הפרש בין מיס הלל1 מימי התורה לבין מים אמרים מימי מדעי תביי, כלומר הרשות נתונה חקור בעין בקורת על כל הענינים ממדע התורה .כמו בכל הענינים ממדעי׳ התבל, בי מדה אחת לכל הידיעות, לזרות. ולהבר האמתיות מתוך השגיאות, חדלו לכם ותזהרו על נפשותיכם מלומר כן, משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד. עיני, וא"כ איך יעלה על הדעת לתור ולנקר, ולהביא אמרותיו הטהורות מאתי כור המבקר והמחקר, הן ה׳ אלהים אמת וגם נצח ישראל לא ישקר. 'והנה מקום אתי לפרש דברים הללו עוד בדרך אמר,. עפ״י הנודע אשר אמד מהנזקים היותר גדולים בהם נזקקו ונלכדו בני האדם הוא, נהחשבם שתשפיק להאדם היות נטוע בלבבו חפן כמרץ ולצון גמור בענין עבודת בוראו, ובהיות לבבו נאמן ושלם באהבת ה׳ ובהכרת 'רוממותו כי, אץ זולתו, לא יצטרך עוד אל העבודות החיצונות, ואל הפעולות למיניהן שונות, יען מחשבת הלב היא התכלית הנרצה אקר ה' אלהיט שואל מעמו, ואם היא זכה וברת, ניהבצית }אהבת ה' בלתי מיה, אץ יתרון יעוד בעמלו, ואין י הכשר עוד במפעלו, ואמנם כן. לא כאלה; חלק׳■יעקב י^ר רק אמת חבל נחלתו ואמונה אזור חלציו וסגולתו, הנה מלתו על לשונו וברוח שפתיו ימלא לאמר, אך שקר נמלו אלה ('התועים ■ותמתעתעים, כי לא :החפץ והרצון לבד הוא תכלית האושר,' ,אלא .העיקר ישרש?בר להקיאו לידי. מעשה , וככה הורונו חז״ליבמק׳ אבות פ״ב כל, תורה שאין עמה' מלאכה אופה בעילה, ירצה כל עסק בתורת' אשר לא בא בקשוךם.,קנס הפעולה הפצונית כאץ וכאפש.יתשב,. כקש נדן! וכעלה נובלת נדמה. הן אך שקי נחלו אלה התועים, בעדרים כן הרועים, יען לא מלאו אחרי דבריהם, לשמור ולעשות ולקיים מוצא