Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 14

יצוייר. לסם רושם מציאות כללי ומלת אש הוללת מני מינים אישיים מובדלים זה מזה געצם וזהו אמרו לאש הראשון מהם הוא מושפע מן האש הרומני הפשוט העליון שבעליונים וזה המושפע הוא הנא על ידי נש המורה, על התרצות השם ית' נאומו קרנן רצוי מלס עד שלא נשאר שום יושם לאותן העונות כלל כאמרו ותצא אש מלפני ה׳ ומאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת הפחם והאש השני מושפע מן הראשון והוא המצוי אצלנו לפי שנא על ידי נש אינו מצוי אצלנו תמיד לפיכך צוה הכתוב לתת אש על המזנה ולערוך עלים על האש להיותן אלו למזון תמיד כאמיי אש תמיד תוקד על המזנה לא תכנה וזה כדי שיהיה האש לאות ולזכרון אל תאם הנא ננ״י.נש אלא שאי אפשר שלא ישאר שום רושם מציאות מזאת העולה הנשרפת ע״י זה האש השני המצוי אצלנו והרושם הנרמז אליו הוא הדשן הנשאר בדמיון תלוי ועומד ועתה התבונן נו. ואמרו לממי כאמרו אשי לפי שהעולה מאכל לאם והרית המורגש שנודע מטבעו והושאל זה השם להשגת שום עניין פשוט בלי מורגש מצוי נכה ומבלי שידבק המשיג במושג כלל כאמרו מרחוק יריח מלחמה ויותר מופלא מזה ויותר דק והוא שיתואר ינד נלי נמצא כלל נריח כאמרו מריח מים יפריח ואין למים ריח לא נפעל ולא נכת ודעת מ״זל רימא לאו מילתא הוא נימוח הוא שהעניין הרומני ר״ל הרוח העליונה הפשוטה נוחה הימנו אמנם זנח השלמים אמר העולה תכונה נו אחר הרצוי ירינ^ד׳וקנלת השפר והפדיון כדמיון מאמר תחכם לך אכול נשמחה לחמך וגוי ונתן , שנת השמחה כי כנר רצה אלתיס את מעשיך ואולם עניין קטורת השמים רומז אל הקיטור העולה מפיהם של ראשי בשמים שנערוגת הנושם שנשנתם הדוד יורד לגנו ואין לך פדיון גדול מזה נאמרו ונשלמה פרים ׳שפתינו ואמר דוד ע״ת תכון תפלתי קטורת לפניך אמנם עיקר קוד זה עמוק מאוד והמבין קוד ענן גדול ואש מתלקחת ושוד מראיתם כגחלי אש ושוד ההשגה העליונה שהשכל הנבואי נתעורר אליה מתוך השגת האש העליון יבין טעם האש מעל מזבח הקטרת וקוד ריח ניחוח וטעם ענן הקטורת המושך שפע עליון' אל אשר למטה ממנו וכדמיון נעלי תריח המקנלין זה אל זה ממעה למעלה ולטוש מחשבותיך לזה. פרק י^״ט. נפרשת בהעלותך עניין אם •היה נביאכם np שתום איני. ישאי לבארו אמנם כנר קדמה לו קצת תערה במאמרי זה < '< "יק השוד הראשון במראה ונאתודע אינו נוכח כי, אס לבני עליה בכל ביתי נאמן הוא הוא העולם הגשמי מתואר בנית וראם העולם שוכן בתוכו . שכינה רומנית כנרמז נמלת בראשית לפיכך הבית מיומש אליו והנן זה פח אל פה פתרונו אדבר נו ובמראה ולא במדות תכונה בלא אמצעות הכח הדמיוני ההמשל ממשלים ועניינן הוא שאני מראה הדברים אליו כאשר חם מראה פשוט שאין נו משל ולא חדה שיהיו צריכין לפתרון כאמרו והקמות את המשכן כמשפטו אשי הראת נהר ואמר ככל אשר אני מראה אותך אמנם מה שנאמר וידבר ת' אל משה פנים אל פנים ענינו ג׳׳כ בלא אמצעי הענין המכוון הוא מה שנאמד בסיף שפוי שבחיו של משה רנינו ע״ה אשר ידעו ה' פנים אל פנים הכוונה בלי, אמצעות הכח הדמיוני והנן אמרו אשר ידעו ולא אמי שידע הוא את ת׳ פנים אל פנים כי לא יצוייר שראה הוא את פני ה' אחר שא לא תוכל לראות את פני ותמונת ה׳ יביט דע ני