Kokhve Yitsḥaḳ · 1867-01-01 · 34 (1867) · p. Seite 13

— % — שבגר העירותי עליו אמנם, הבטיחו בראיית אחוריים והוא 71p «מראה «wn ולמטה שהוא המתואר במראה אש אני אעביר כל טוני כבל פניך העיר אל המושג מזה הנביא הראשון הכולל מליאות העולם הנאמר בכללו הנה' טוב מאד וקראתי בשם ה' לפניך דע כי השם הפשוט המלויר בשכל בלבד הוא המיוחד לבורא ית׳ והוא המתעלם בחפץ שאינו דבר חון מעלמו והוא הנרמז בדממת דקה והשם השני הרשום באותיות הדבור המעיר אל מליאות הפשוט הושאל על הכבוד בקלת המקומות מלד היות מלך הכבוד פועל באמלעות הכבוד וזה השם השני המתואר בקול ובקורא כאומר וקרא זה אל זה אלא שהקול הוא קודם לקריאה בקדימת פנים לאמור כאמרו קול אומר קרא והתבונן בזת היטב, ויעבור'ה׳ על פניו ויקרא כבר הזהרתי והתרתי בחבורי הקודם שלא תגיע בו יד רק בפרקים מפרקי זה המאמר העירותי אליו קלת הערה אמנם אם 'נא מלאת׳ מן בעיניך ילך נא ה׳ בקרבנו שני שמות אלה ככתבם וכלשונם סובלים קלת תכונה הנעלמת הנשואה בשאלה העליונה שנשאלות אלא שהנושאים מתחלפים, הנה אנכי כורת ברית הוא מאמר העובר נין הבתרים הראשוניא וסתרי'התורה והנבואות יתנו עדיהן ויצדקו.. פרק ל״וז נפרשת ויקרא אל משה אמר המחבר מתוך ידיעתי בעלמי שלא הגעתי למקום נתינת טעם וסבה עקרית בענין מעשת הקרבנות נמלך לני בקרבי לנוס אל עיר מקלטו והוא נתינת קלת קבה כללית לא נעלאת ולא רחוקה אלא שפרטיהן אמצו ממיני ושערי השגתן נעלמים בפני לפיכך נסתרו מעיני ואומר כי טעם התיחד הקרננות במיני בעלי חיים הטהורים הוא להיותם נפרט העונות בלורת נתינת בני אדם כופר נפשותם על לד אמרם זיל זה תמורת זה שאמרו ועשית עולותיך הבשר והדם נמלא הבשר כופר ותמורת הבשר החיונית הנשואה בדם כאמרו כי הדם הוא הנפש ואמרו כי הדם הוא בנפש יכפר ותעד הנאמן וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תמת בנו ונאמר באיוב והשכים נבקר והעלה עולות מספר כולם וכן ההיקש בשאר ,העולות כל אחת וא^ת במקומה' בפי ענינה ועל דרך׳ הסכמתם על אבלנת(?) התמורה שהבטיחה בה התורה אמרו ז״ל אל הנלרך לפי השעה דרך עלה לימא הכי עיזא דבי טבחא שוטנא מנאי!ואמר הכתוב ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ואמר ונתן פדיון נפשו ואמר החכם כפר נפש איש עשרו וזו היא הכוונת בצל פדיוני אדם ובערכיה, ולוה להיות הנקרגים שלמים בעלם בדי שיהיו הפדוים שלמים במותם והנן זה נמלא קרנן כל אמד ואחד כפר נפשו כפי לירך הענין המתחדש אמנם קרבנות. לבור שתם התמידין הם כפרתם, ופדיון נפשותם הכוללים ונמלא תמיד של שמר לפדיון ולכפרת העונות ש א עשר הזדמנם בלילה הקודם ותמיד של בין הערבים לפדיון ולכפרת העונות שאיפשר שיזדמנם ביום' ההיא ומוסף שבת לפדיו; כללי ולכפרה כללית על מה שנתקדש בכל ימי,קבוע ומוסף ראש חודש ג״כ פדיון כללי על בל תולדת ימיי החדש יוכן ההיקש במועדים ומיסף יום הכפורים ג״כ פדיון כללי וכפרה כללית לכל תולדות השנה אמנם מאמר הנביא ע״ה המפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע, בקול ה' הודיע כי מצות קמיעה קודמת לעולה כדין מצוק פדייה לעייפה (עריכה) וזו היא הבונה בכל ביוצא במאמר זה אמנם טעם נתינת הקרבנות לאש הוא להודיע שהעונות כלין ואובדין צגמרי עד שלא