Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 93

— 93 — לא 1 אקזחק אלעג לבן־ח^ר ובזה אבי^ה קמר^ה קן־בחי החזה ותחז עיני ן$ני ענת עיולמים; מגדע עפר מערמת צקךמו ר)רם עליהם ע1ר ורוח הניעמוי יעורו יקיצו יענים נרדמים. •־״״ ז •1 r י- י : ד " עיעי קת ציון מעוע עילזי קרנה עוד תעדי בניך, ועלומי אמונה עוד :נהרו לארץ הלזו הנעמה זדו לפי עאיול נחעבו נשחק מאזנים :פסחו קקךיהם׳.יעעו’קזנפים' יעופו עם העיר: יום אדני עמה. משה צבי ענסר. Von Jacob H Sperling מנתב. ה לכבוד האדון הנכבד, ש-ורש תפארת חכמי דורנו, אבי נל חופש כנוי ועוגנ בלשוננו׳ מריס קר; התושיה, ו מ נס ם נאמן לשפה ענייה ונין הנבונים הוא נעלה, על נפי המדעים עלה מעלה, קרני המליצה מידו יופיעו, ונופה צופים יעיפו אמרי פיהו, מלין נשגב ומשורר נפלא להלל, נשגבוה ונעימוש שפשו המצל, היה הרב הסכם המפואר, והסוקי הנשנב, נננדוח מדבר גו בכל אפסי ארן, בדברו יקר ולבון כוכבי ערן, כש״ש מוהי״ר מנסם מענדל ברי׳ ש ע ער ן נרו יאיר לעולמים, כאור שנעה הימים! ערס אקדם פניך נמנסח הודה אדון נכבד! על אשר מצאה׳ סן ומסד בעיניך לשום קכי נין כוכב• נאמה, המבריקים אשר יקרוה נשמי המדעים ומחנוססיס בהוד קינים על פני שבל ארצה, להאיר עיני דורשי שפח ענר נאור שנעשים, לכבדני נגד חכמי ומנעימי השיר זמננו, להוציא פרי עששנושי חוצה; אודיעך היום אך עתה, כ׳ המכהנים אשר נשלחו אליך אדון יקר! עד הנה לא מידי אן מידי זר נפשנו, היו מנן אס׳ אני זיל ובלי ידיעה’ קסם מאמהסשי השירים אשר שלס אליך וקעך פרי מנד מזימושי סרס נכרו, לנעעס נכימן הנחמד באדמה קודש, וערום יערים הוא יען כי שם א סד לנו. ועשה אדון רב פעלים! אכפרה פניך במנחת תודה, מנחת מרמשח מורש׳ לבי פנימה, על אשר ׳קרשי אך נכבדה׳ בעיניך להוציא צ§צאי עשאנוהי הדלים לאור עולם, והעם עמדי חסד לשוס כוכבי העכור נין כוכבים המזהירים כזוהר הרקיע. ידעה׳ גס ידעתי כי בעיניך יפלא מדוע עד כה החשש׳ מעוג שמשי יד למו פי מבוא במכתב לפניך איש חמודות! אן האם גם בעיני יפלא? — לא לא אדון יקל! כי דע, כי רגעי העש מנו לי מצצו לי כשכיר, כי אנכי עליתי שנעה מעלוח, גיעבען ויוטייב• poortlp, לראות מע« נאיר שמש התבונה, ועל השמינית עתה לעלות אעפילה, לכן לא אוכל ליקס מועד כל היום להגות נשפת עבר הקדושה אשר סי׳ רוסי ונשמתי היאה, ויען כי נמכרה׳ אני ונפשי ללמוד כל העניניס ושנונות שונוש_אשה מרעותה להכין אותי על הנס׳ון הגדול, »אטוריטעט לבוא אל מסוז חפצי בתבל לחיות צולח לחברת אנושי, אך רגעים אחדים מנו ל׳ בלילה, רגעי חמד הנמו היקרים עכל שנות חלדי לי, להגות בשפת יה, אס כל שלשונות —