Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 92

— 92 — ׳ להך־בות הון ועשר לאסיף מקנה וקנין ,',מלא נבלים’ומיו־מה"’רע ק־ל־ענין'ז "איש לדרכו סנה" דישנה עושהו. "לחלק יניד רעים יבקךבו אחיו" בסיו ידבר שלום ותחת למדיו חרבו "אי לזאת יחסר לחמו לחם אבירים"! לו חכמו יגבילו'רצון אל ימיקו רעפו' שחקים מעל- ברכה הריקו זה ספר תולדות אדם י) מ:שר הדורים. # חנון! צור מקזנבי! אתה סבמחי ואחר עורי - אלי מבטן נוחי מכמן שאולי העל דדי יחידתי. מבשרי'- מלפני מתוךתף י ומאולבי תתבימני מצותיף אז לא אבוש׳ בל"אחטא מ^רתי: בשלום יחדו אשכבה בי.;קח;י מתי?לאי מתי. נשמת אל לחייבי לעת.קץ.ינשו.?עלו מבור תחתיה ך.קב עעמז־יתי לייי לבירות תולעת ’ מבוס חמת חמותה בות הקבעת נבלתי?קומץ׳ משואה ושאיה. בי אם בל - היצור לא נכחד מאין ומה יותר ללש ") ובי תאור, לעין ד,לאמו? והיו'לאין ירוה ונויד,: בביר יבוז לב לפיק דעת בעודו תפארת האדם מלא תבל הודו האפם'לנ^ה ¥לל בצול נשלה? ד) ייופלמ• יייים. ה) הנהדרץ צ׳א «*6.