Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 74

— 74 כה?מה זה העורר בכי כננות יענה? מנעי בנייך, לתוגסך תני קצב, 'אל ליפפיה הרבות בכי, פן תושר יפעתך, מצחך כשלג לגן יהיה, ונקמע בלא עת, לחייך אשר כשושן, חשך משקורת ארס, כן זאת נאוה לאשה חשרת לב ושיח עעם, ואולת קננה בה להתאבל על בעל נעוריה, כל יהי היותה בתבל זו, אשר לא ישוב עוד ויראה אס ארץ חייס, לא ■יעמוד מקברו, רק בין רגבי אדמת חבלו; גס עמנואל לפתח חנואת רובץ, לכן בבית השהר ימות, עקב חניאתו אשר חנוא, שס תהי קבורתו, לכן אל התאבלי, השירי חוגהמלבגיך, ועגמת נפש ממך, לכי לביתך ופעמי מנעמיך, אכלי בשמחה לחמך, יהן ד' לך בעל יקר מזה, ההון יהיה כפלים, כעץ על יובל מיס יהן פריו, ועליהו לא יבול; וכל אשי תעשי תצליח". ״לא יעשה כן במקומנו, לקחת נעל על בעל נעורים אס עודנו חי! דהינו שונות מכל עם, אשה ני מעשה נבלה כזאת לאחח הקדשות תחשב בארץ, ישיחו ממנה כל יושבי שער ומנגינות שותי שכר יין ידליקם, כל העס מקצה יפערו פיהם לבעלה חיים, למשל ולשנינה תהיה לעס נומא שפמים, כל רואיה ישרקו ויניעו יאש עליה, ילעיגו לה וירוקו בפניה; ויקרא שמה בישראל: בת נעות המרדות! יפטירו בשפה לה, תהיה קללה לדלי שפתים ולדיאון נצה חרפת דר דר״. — ״גם אין נסתר מנגד ד׳ — הוסיפה דבורה לאמר — כי היעשה איש דבר בחדרי חדרים, ודי לא ידע! היסתר אנוש במקום חושך וצלמות, ויוצר אור יקרות לא יראנו? היתכס גבר בין לאלים צללי שואה ומשואה בסעיף רגבי אדמה, והמציק רגבים למוצק לא ידע מקומו איה? — לכן לא אוכל לעשות הנבלה הזאת, כי אלהים בשמים יודע כל, האשת אשר תעשה תועבה כזאת לא חנקה גם אס תבוא לקבר, יד מלך בלהות תהיה בה בראשונה לישרה כסלים על חטאתה, וגס בחלד זה תשאר לכלמה; ענוש תענש בתבל הנצחי. כי לא כמלך קרוץ מחומר ומעפר נחצב, מלך יושב שחקים, לפניו יש חשבון כל מפעל כל מעש, וידי אנוש יתנו עדיהן, אם לחסד אם לשבט, אס לצדק אם לרשע; המה יכתבו בשפר אס כי ו ב.... לכן איך אעשה נבלה כזאת, וחטאתי לאלתיס! וגם נקה לא אנקה". — "האדם יראה אך ללבב, אמרתי; בך בנתה החכמה עמודיה שבעת, ואולת,אין בך, לח נופל את מכל חכמים מחוכמים, אולם עמה אראה כי מחשבות, ההעוני, כדבר אחת' 'הנבלות תדברי גם את, תן אס את מנתן לסהר, מהר כחץ מעוף למטרה, יקח לו אשה אילת"'אהביםויעלתייחן, ויתן לה מגדנות וכל טוב, ובך ישכח שכוח, כי את חברתו ואשת בריתו — כי תמאס — עמה יאריך ימים ויחיה חיי נעימים, ולא ידאג מאומה. גס את עשי כמוהו קח לך בעל; מדוע חורף ימיך אביב חלדך יעלו בתהו ויאבדו כלה עשן וילך? מדוע תקצור ימיך בלא עת על חנם? כי אין קץ להתמרמר בבכי, ומי יודע, אם תחזזקי באולתך — חן צעירה לימים אח, למה יהיו כל ימיך רעים? — ״מה גדלה חטאת עמנואל — הוסיף תשר לאמר — במאוד מאוד, לא במהרה יבוא ניפה, ואולי יוקע על עץ לעץ השמש, ני רעתו רנה ואין קץ לעונו, ובמה ירצה חטאתו, חן כל יהודי עושה עול, במו נשיש שורש רע, במו פורח ראש ולענה על תלמי לנו, אך מחוטר היהודי יצא שרף מעופף, ומגזעו צפעוני יפריש, רשע — וזדון בקרבם תפרח