Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 73

לנקם על בעלי״ "ונודוע לא אעורר נכי ונהי"? — הוסיפה לאמי —"ליד אדמה באבי ומצוקי?" "ובמה אכהס אס לא בנהי". "דומי"! אמרה לה שבנוהיה, "דומי!" "הני פוגה לנה עיניך, פן ’חסדך שומע קול נכיותיך, ולא יי ידע מדוע כה הצעקי דומי! הנה יש איש, אשל נחשב בעיני השר מאוד, נחשון ן שמו, וכשמו כן הוא, כי נחם •נחם, קסס על שפתיו, וידע להמשיך כל איש בדברים רכים ונעימים, הוא בנקל יתן לך מכתב הרשאה, עתה הוא בדרך לערוב מערבו, ליום הכסא יבוא בית, הוא ימלא בקשתך, גס ידבר בעדך דניים עונים אל השר". "תודה לכן נשים עדינות ויקרות, בדבריכם תפחהס בי נשמת חיים, מי יתן וחפצי נידו יצליח". הזמן «עגלו הקיף — אך בעיני דבורה יום לשנה יום לשנה נחשב— הזמן נשא אבר ויעף ביעף כנשר, ומועד היעוד על ביאת נחשון הגיע, ה;ה הוא בא לא אחר, הזמן הולך להרגיעה, ונחשון נא בית דבורה; ותספר לו אח כל קורותיה, ואת מר רוחה. חיש הלך נחשון אל השר, ולקח ממנו מכתב הרשאה, כי בבוקר תבוא לביתו, מתר נתן ליד דבורה; להקל מעליה צרח נפשה — . השחר יפה תאר, תבריק רב זוהר, תשליך קרניה, על ארצות החיים, יכל אשר באפו נשמה, מכל בני אדמה, •עירו מתרדמתם, מהד קמה דבורה, ותלבש בגליה החמודות, ותלך אל השר, לנקם על נעלה. "«ה שאלתך ובקשתך? אשה עדינה" שאל השר בדבלים רכו משמן. "שאלתי ונקשתי", ענתה דבורה, "הנה זה ימים רבים בעלי נתפש על לא חמס נכפו, ולא ידע מעול, אך אנשי גליעל שנאו אותו, העלילו עליו. כי הרג נוצרי למען ישת מדמו בחג הפסח, ועת ישב על מעתו, ועשה הפסח, לקחוהו ונתנו אותו למשמר; לכן אבקש ממך אדוני שתהיה עזי לי, יען שמעתי כי רחום אתה“. ״האם שוא בל אלה? השיב השי, האס לא הרג הנוצרי? הן בחצריך ■גופת — חמת נמצא, נבלה העני י בביתך, וגס בקבוק דם על העליות; ואיך תוכלי למלל: כי על שוא עמנואל נתפש? איך תפער לאמור: עמנואל לא הרגו"?— "אל יפלא בעיניך אדוני דבר זה" השיבה דבורה, איש השונא במסתרים הרג הנוצרי, והשליכו לביתי. למען תהי האשמה בו, ובאמת חף הוא מפשע, ולא נמצא בו רשע, ידיו לא שפכו את הדם הזה, ועיניו לא ראו, מי עשה הנבלה הזאת; איך יתכן כ׳ בעבור זאת הרגנוהו, למען נשתה מדמו בחג פסח, מה עשינו זה שנים רבות? הן אך בשנה הזאת נשמע קול ענות גבורה במחנה הנוצרים, כי ילד נהרג; ומי יודע אס הכצעקתה הבאה באזניך עשינו, כלה עשינו לנפש חי? אי שקר, אך שונא בעל* הרג הנפש, להתגולל עליו משפע מות, ועתה אדוני אל תאמן בשוא נתעה, אך שקר בסי המגיד, ובעמנואל אין און, חלילה לו לעשות ביבר הזה; לכן אדוני! רחם שפחתך אשר לא תדע מצרה! חמול עניה■ והון רבלה! חלץ ממיצר אשה עדן לא עברו על ראשה מיס הזדונים! עדן לא שעפות שוע שוטף, חשועפיס לארץ את נבר בעצמה וחיל! הה! שליו הייתי בניתי ויפרפרני, ורענן בהיכלי ויפצפצני!" ״הושע ד׳ הושע נא!״ — ״אס ברכך ד׳ בהון ועושי — שאל תשר נערמה — מה זה תבכי