Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 72

בכל זאת חטאתיך לא ספו! הב הב אמרת! כבנות עלוקה; עושי רצונך ידיהם לא רפו. לבלע להשחית בשאול עמוקה; בצוארי אמות ילדיהן"תלו, תלו אמותם אזתם מלו; ענו נפשינו בלי קץ וחקה! ואם בשלשה הראש להטד, היון אכזרי מעזי בעלו; נם הוא מציץ שמרי כוס חמה, מכוס ביד אלהים תשלום נמולו. ואם פרעה וחילו ביס מבע, והמן על עץ עם כניו נוע; המק בשרו עוד בחייו בלו! על אל אלים דבר נפלאות, ככלב נובה ברוב זדונו; אחרי עליו באו התלאות, השפילו נאותו וגאונו, תחלואים רעים נפלו עליו; תחת השמיע המית נבליו" ככלב המח התודע עונו. כי "קודש לאלהים ישראל" אותנו אדונינו הבטיח. לא אלמן הזא - בשובו לאל, גואלינו מחלונו השניה; עינו פקוחה יומם וליל; הקים לנו גמרי חיל, הכריתו מסית ומדיח. (ההמשך נמחנלה הנאה) חולבי על דרך ירדו לשחת, מרוכב׳ אתונות צחורות הסרה ראשם, אך רכושם לך לקחת ליושבי על מדין חיים המרת. לזאת נסו, ערי מתים חרבו, הור נקיקי סלע ישבו; אף מות לאויב לך הערת! הוי רשע! רוב זדונךמי מנה? הנות נכונה מנפשך נתקת, ודא רוחך בנפש נאמנה, צדק ומשפט ממך רחקת, הדנת אם ושבעה בניה, ואם שביעי עוד עולל בידיה, ואך כלימות על ידם השגת; כי בלם פה אחד תעבו אותך ואלילך בלב מאפו, לשפוך דמם לקדוש אל אבו, על חיי נעוריהם לא חסו, נהו כלם אחרי אלהיהם, בחתם לטבח צואריהם, במכאובי מות שמחו וששו: יראת שדי* .Von Ahrou Dornzwetg , (המשך) כשמוט אוהביה חפצי מונתה, את אשר קרה לה, חיש כמו ברק הברק באו כלס לחדרה, לדעה מה נעשה לח, ומה החרדה הגדולה הזאת. ותספר לתם אח אשי היה: "כי שומרי החצר לא נהנות נגוע בסף בית השר,