Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 71

לכן א15ך^י עערי החכמה א?5תח ל39יהם י והם יבו־או בם }.עיניהם תפקחנה נם #ערי נהר דעה א?5תח לעיניהם עזם יסזאבו מי דעת ו״עצמותם ת^רז־ונהי כל הנגע בך.יך)ךע תח1זי לאנש!ןד וזולתם לא תחשובי רק כעמיר ועזית לכן ארדוף אשיג אחלק כל.קדושין!־ ’ואתפאר לאימר: בעךתי הקדש מן הבית. (ההמשך נמסב רה הנאה.) הצלת אמונה, שיל לחכרכת .Von Moritz Strauß (המשך) אך משלשה אלה להרשיע, החשבת כי יעזבו אמונה הרבה עפיפאנעם רעתו.* אם תגיר אותם על ידי חרב? בקש להשמיד אמונת מושיע! על מקורה ביסוד התבונה— במקדש אלוה הקים במתו! לפגרי גלולים, שוא והכל. אף בלהץ אויב גם לא חרף! באשד אמרת אי אלד,ימו? כן העלו נפשם לאדונימו, במות עליה—אך כהה תרב? מה מצאת היתה הדבה להדיחם מאמונתם באל חי? ואם השוחד היה הסבה, אשר כהן מודד לך הוביל שי, אנה אויב מתקומם למולך? הלא נטו שכמם לסבול עולך, אשר העמסתעליהם עד בלי די? בכל עוז שכלת לא חמלת! כזאב ערב בצאן ביער, שום ארץ שמה לא חדלת, דלת העם ונם יושבי שער המת כלם בלי דרוש פשע, רצחת אותם אך ברשע, לשמע אוזן תסמר שער! השתחוו אז כל יושבי תבל, גם אותי השמיע קול דתו. מקדשי שם מערת פריצים, כהני אל ממנו ברחו, והיכל עליון כמרי שקוצים טמאו, בחזירים שם טבחו; ממזבח העביר בשר קודש, מילה ושבת ובהדשו חודש, החונים לטבח הלכו. הה מציק אכזר רבליעל! עלי נחלת בל-לך תשתרע? נם באלהי מרום מעול מעל, עלות עלי על צורר! תשתגע? לבשר הנובל ברך יכרעון בני אל הי? לרקבון ׳< ׳קראון. בזאת זממת אותם לתעתע.