Kokhve Yitsḥaḳ · 1866-01-01 · 33 (1866) · p. Seite 70

— 70 — ו_תלל ותעב בפתח מגינלם ותקרא לכל עובר־לסור אליה: האמונה: אפפו לי סמיך דבר.אלהים לכם אעמי_ע בואו הסו בצלי אל תרחיקו ללכת הבו לב אמן לכל אער פי נביע לאתם תהיו לי גוי קרוע ופועלקת. אל תעעי אל תעטולו לסקור ולדעת טבל אער געעה בארץ ובעמלם כי העץ אער ההקמה לבם נטעת לא.עץ מאכל הוא כי אם תאו ה לעי ני ם. החכמה תתי״פה .וככלה תעדה כליה - ולהטות כל לב לעבירה כל נמי הייהו וכי יפתה איע את לבו לימור אליה י לבקעה ולא.לרע מקו^ה איהו. אלי כל עבקעי לא ליעפו להשיגגי כי' ממקודעי לא הרחקתי מעולי בלבם עמתי קני לכל מבקע אומר: הנני. הלב חדר הורתי והוא נקלע?כבולי. ואתה עכל אדם היועב עם ממולי מה לל להניא לב כל העם מאחרי בי כל העדה כלם קרועים היועכים?¥לי ואל אתה תרחיק כל מעיחרי. י השכל: .יען כי כל מאהכלל הכו במקולים ואת עוד תחמרי בהימר על'לבניהם א) בעבורל ירדפו כלי היום ’אחרי א*להים אחרים והחמר היד. להח ללבנת השפיר'לעינילום. ב) א) נ• לא לסהמים לסם. א) סומליוח גשמיות. ענומח גופניוה. ג) יאמינו כ׳ גם מלוה המעשיוה יש להם?וחס נעלמים וכולם רוסניוח הם.